גרישה חוגג את פורים

אווירת פורים שררה בשכונה.
בחלונות הראווה הוצגו תחפושות וניירות צלופן, משלוחי מנות מעוצבים בסלסלאות ושני קורנפלקס במחיר אחד.
גרישה היה נרגש לגמרי. בעוברו ברחוב אנשים השליכו עליו מהמרפסות שלל מיני נפצים, על מנת להגביר את אווירת הפורים. לאכזבתו, כשהרים את עיניו למעלה לראות את המשליכים, הם רק שחקו מלוא פיהם, במקום לקפוץ למטה, על פי התסריט שהכתיבה בתו המוצלחת וכלילת המעלות של המן.

מסעוד הזקן הרבה להתאמן בפיצוץ קפצונים באמצעות מקל ההליכה שלו. כוונתו הכללית הייתה להשליך על הרצפה בבית הכנסת בזמן קריאת המגילה תפזורת מכובדת של קפצונים, ובכל פעם שבעל הקורא יזכיר את שמו המטונף של המן, יכה מסעוד במקלו בקפצון. אז בקול רעש גדול יקפוץ בבהלה גרישה היושב לפניו, וברכיו יתנגשו בשולחן… תוספת רעש מעולם לא הייתה חריגה באזור פורים ובפרבריו.
ימים שלמים, מהפצע השחר ועד שקיעת החמה עמל מסעוד באימוניו. אך ידיו הרועדות היו לו לרועץ. לפגוע עם קצה מקלו בקפצונים הוא לא הצליח, אך התיש השחור שלו, יצרן הממזרים הידוע לשמצה, נחבל בגין אי אלו ניסיונות כושלים.
לאחר שגער בו ביד רחבה, חבש מסעוד את עינו השתומה של התיש שנפגעה מן המקל, ברטייה שחורה המעוטרת בגולגולת ועצמות מוצלבות. כי מן הדין הוא שרק פיראט מייצר ממזרים.

לילו של פורים ריגש את הכול. בית הכנסת נמלא באנשים מפה לפה, וגם בבקבוקי מטהר אוויר ושמנים סיניים ריחנים, שהביאו הנוכחים על מנת להינצל מריחו של מר בעריש הנכבד.
גרישה נופף לשלום לפרה עטוית תחפושת גורילה שהביטה עליו מעזרת הנשים. יודעי דבר טוענים כי זו הייתה פרת משה רבנו, שליבה הלך שבי אחרי קופים מאז אותה הצעת נישואין טראגית שהופיעה בפרק הקודם של עלילות גרישה המסעירות.

בעל הקורא, יהודי קיטע, שתום עין כאותו תיש פיראט של מסעוד, זלדקן וזבלגן, אשר כל פניו מכוסות בכיבים וחטטים…
….בקיצור… יהודי יפה.. נשען על קבו והחל קורא במגילה. ר` שמיל אנסבכר התייצב אל צידו לייחד ייחודים ולכוון כוונות, שעה שחזיז גדול במיוחד שנתחב אל אחורי מכנסיו בידי זוועטוט שובב התפוצץ וגרם לו לייחד שם שמיים באהבה.

הרצים יצאו דחופים לקרוא לאנשי "הצלה" על מנת למצוא מזור לישנבו המדמם של ר` שמיל, עד אז נטל אותו בעריש בידיו והשליך החוצה את האיש המייבב, לבל יפריע למהלכה התקין של קריאת המגילה.

"אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן…"

רעש והמולה קמו בבית הכנסת. אקדחי פיקות רעמו, בעריש וזונדל החלמאי הטיחו סטנדרים בשולחן שתחתיו הסתתר משה רבנו, מסעוד ניסה לפוצץ קפצון במקלו והכה בו בעוצמה את ראשו של גרישה ביש גדא היושב לפניו.

אל אולם בית הכנסת פרץ בסערה ר` שמיל, ותבע אצל הרב דמתא את המן בן המדתא האגגי צורר היהודים לדין תורה, שבגלל מזימותיו האפלות כל בית הכנסת רועש וגועש והוא אינו יכול להתרכז בפצעו.
מרא דאתרא גזר על המן במספרי זיגזג להופיע לדין תורה, כי מה שגוזרים למטה חייבים לקיים למעלה.

מן הגיהינום הגיע המן להקהל ולעמוד על נפשו, ומלאכי חבלה מזרוחניקעס ושדים קצרי קרניים ואדומי קלשונות עוטי כיפות סרוגות סגולות ענקיות, מזנבים בו ומייסרים אותו אל אשר חשב ביהודים לאבדם.

פתח הרב דמתא את הדין: "ברשות מורי ורבותי…"
…" וברשות ברשות שמיים.." שרו לעומתו הקהל. ויקצוף הרב מאוד וחמתו בערה בו.
לא מספיק שמופיעים אצלו בבית הכנסת הקדוש שלו מזרוחניקעס, ועוד מזרוחניקעס פוייערס כאלו עם קלשונות, גם הקהל מבלבל לו את המוח עם שירים מודרניים של איזה אחד שוואקי ולא נותנים לו לישב בדין. אי לכך ובהתאם לזאת גזר הרב דמתא כי המן יוצא חייב בדין והוא חייב לפצות את ר` שמיל, וגם אסור לו לאכול שוקולד חלב עד קץ הימין. המן היה קצת ממורמר על גזר הדין, אבל הוא כל החיים שלו היה דביל ממורמר, שרצה להרוג עם שלם בגלל איזה מירמור שולי על שמישהו לא רצה להשתחוות לו. אז אף אחד לא לקח ברצינות את הריטונים שלו, ומלאכי החבלה הנ"ל השליכו אותו אל הגיהינום, תנור מס` 7, מיקוד-43875, ת.ד.47538.

קריאת המגילה המשיכה… "וימלא המן חימה"…

מסעוד ביצע הישג היסטורי, מקלו פגע היישר באחד הקפצונים. גרישה זינק כמתוכנן ושתי ברכיו התרסקו אל שולחן העץ הכבד. בעריש מחא זוג כפיים אדירות ולא שם לב שהמן לא ביניהן אלא שכן ביש גדא שאיתרע מזלו להיות שם. כי איש הרג בעריש לפצעו וילד גרם לחבורתו של ר` שמיל אנסבכר.

קיצער רבותי, השתעממתי מלחפור לכם. המוח שלי יבש והסינוסים שלי שרים לי אנעים זמירות. אמשיך את הדרעק הזה בפעם אחרת. שבת שלום…