המולה ורעש שררו בבית המרזח של גרישקה החוכר היהודי. איכרים קשי יום באו להטביע את עייפותם מעמל יומם בספל י"ש. אצל הדלפק עמד גרישקה ומזג לבאים י"ש. מפעם לפעם חלפה עווית של כאב על פניו המיוסרות ולמודות הסבל, כאשר התנפץ ספל בידו הבלתי יציבה של שיכור.
האיכרים סבאו לשוכרה, קראו קריאות גסות האחד לשני, וכטוב ליבם בי"ש פצחו בזמר שיכורים. שיכור מגודל הפליא ללהטט ברגליו ורקד קדצ`קה על הדלפק, כאשר רגליו המתנופפות מטיחות ספלים וכוסיות מן הדלפק אל פרצופו של גרישקה.
הדלת נפתחה בחבטה וכרסו של הפריץ נדחקה בפתח לבשר את בואו. אי אלו דקות לאחר מכן, הופיע במקום הפריץ עצמו ושינע את משמניו לכיוון גרישקה שהחוויר למראהו.
"אם לא תשלם לי מס בסך של אלף זהובים בתוך שבועיים מהיום" רעם קולו של הפריץ, "אשליכך לכלא!"
דממה השתררה בחלל בית המרזח, והשיכור אשר רקד על הדלפק כשל ברגליו ונפל על שולחן סמוך. השולחן נשבר תחתיו בקול נפץ, כאשר משני עבריו הביטו בו בקרירות עשיו אבינו ועמלק הנביא, אשר הסבו יחדיו לחרוש מזימות והלעיטו עצמם בנזיד עדשים אדום.
עשיו אבינו ועמלק הנביא ניערו שבבי עץ מבגדיהם, והסתלקו מן המקום בלווית הפריץ. גרישקה סב אל עבר הקיר ופרץ בבכי תמרורים. בעיקר בלט שם תמרור "עצור".
למחרת, בלכתו ברחובות העיירה אפוף דאגות, פגש גרישה את הפרוע.
איש אינו יודע מאין בא ואי מזה מוצאו. השערה מבוססת טוענת כי מוצאו מדמיונות הילדות שלי, משהו בסביבות כיתה ג`. לא אדם רגיל היה הפרוע. למעשה לא היה אדם כלל וכלל. אותו מקור מעורפל בקשר למוצאו של הפרוע, מסביר כי הוא הוא רוח הפורענות, הפראות וההתפרעות שלבשה בשר ויצאה לשוט בארץ בעזרת גלגל ים. ומכאן שמו – הפרוע.
מהלך היה הפרוע אחוז תזזית ברחובות העיירה, כאשר גרזינו הכבד וארוך הידית מוטל על שכמו והרי הוא מוכן תדיר לכל מעשה פורענות. אם נמצאו תרנגולות שחוטות, החשד נפל ישר על הפרוע, לאור ניסיונו העשיר במעשי חבלה כגון אלו. אם נמצאו גופות מרוטשות של ילדים נוצרים זכים ותמימים, בידוע הוא שהפרוע לקחם והשתמש בדמם לשם אפיית מצות מהודרות. ומלחמה תמידית הייתה בין הפרוע לעשיו אבינו ועמלק הנביא.
סלע המחלוקת היה כמובן העובדה שכל אדם צורר הוא לבני אומנותו ולמתחריו המקצועיים. והמלחמה ביניהם לא פסקה, עוד מאז שהפרוע נופף בגרזינו אל מול מכנסיו של עשיו אבינו, ואיים להפכו לעשיו אימנו.
תכולת מכנסיו של עשיו אבינו נעלבה עמוקות מן האיום, וסירבה לתפקד ולשתף פעולה במשך חודשים ארוכים. ויהי בחצי הלילה וישמע קול צעקה בעיר. עשיו אבינו ועמלק הנביא התגנבו באישון ליל אל מיטתו של הפרוע, מרטו את הנוצות אשר צמחו מאחורי אוזניו, ובגרזינו המפליא לעשות אשר היה מונח ליד מיטתו, כרתו את עץ התפוח אשר לבלב מכף ידו השמאלית.
או אז עלצו מכנסיו של עשיו אבינו ונבקעו מעיינות תהום רבה.
ומאז נטושה מלחמה בין הפרוע לעשיו אבינו ועמלק הנביא.
נשוב לאותו בוקר סתווי בו פגע גרישקה החוכר היהודי בפרוע, בעת הילוכו ברחוב העיירה. "מה לך כי תעצב אל לבך גרישה יקירי?" שאל הפרוע את גרישקה בקול רך וענוג והיטיב את תנוחת גרזינו על כתפו. -"עמלק הנביא ועשיו אבינו שכנעו את הפריץ להטיל עלי תשלום כבד. אם לא אשלם תוך שבועיים אלף זהובים, אושלך לכלא ואהיה אשתו של הפריץ." כך לחש גרישקה ומישש את ישנבו החושש…
בבית האחוזה המפואר אשר לו, ישב הפריץ עם עמלק הנביא ועשיו אבינו. "ברגע שגרישקה הולך לכלא, אני לוקח את כל חביות נזיד העדשים ממרתף בית המרזח שלו", אמר עשיו אבינו שהיה להוט אחר נזיד עדשים אדום. "ואני לוקח את קופסת קיסמי השיניים שלו" אמר עמלק הנביא, שבתוקף תפקידו כעמלק, היה דוקר ילדים קטנים בקיסמי שיניים ומיידה בסבתות זקנות אפונים מבושלים בגבינה. "אבל אני רציתי את קיסמי השיניים שלו!" מחה הפריץ בתוקף. "אתה מקבל כבר את גרישקה" התעצבן עמלק הנביא, "למה תמיד אתה רוצה הכול לעצמך ולא מוכן לוותר על כלום? -זו הסיבה שתמיד אתה מפשל בכל סיפורי הצדיקים ואף פעם לא מצליח במזימותיך!".
פדחתו של הפריץ החלה להאדים, סימן מובהק לכך שהוא עצבני. "אה! אני לא מצליח במזימות שלי? למה שלא תיזכר בפעם בה ראית סבתא זקנה הולכת ברחוב עם נכדה הקטן ולא ידעת אם לרוץ לקנות קיסמי שיניים או לבשל אפונים בגבינה ולבסוף יצאת קירח מכאן ומכאן? אונה לך!" אמר הפריץ ברוגז והוציא לו לשון. "סתום!" צעק עמלק הנביא אל הפריץ, "אני זוכר שרצית להתחתן עם מושקה החוכר היהודי שהיה לפני גרישקה וגם עם הדוב המרקד. ובאמצע החתונה הזכיר הפרוע לכומר שאי אפשר להתחתן עם שניים והחתונה בוטלה באמצע!"
כך התקוטטו ביניהם הפריץ ועמלק הנביא על קיסמי השיניים של גרישקה, בעוד עשיו אבינו צופה בהם בהנאה וממלא כרסו בנזיד עדשים.
ומן הצוהר אשר בגג צפו בכולם הפרוע וגרישקה, ואטבי כביסה מהדקים את שפתותיהם האחת לשנייה, גזירה שמא יצחקו בקול רם ויתגלה מקום מחבואם.
לפתע נפל גרישה מבעד לצוהר שקרס תחת כובד משקלו, וצנח בין רסיסי זכוכית על השטיח לרגלי הניצים. "מה קרה?" חרג הפריץ מעורו בבהלה, "מממה זה?"
הפרוע לא אמר מילה. הוא נטל את עורו הריק של הפריץ ושב לאחר שתי דקות, מושיט לו גווילים של קלף מעובד. "ומה אני אמור לעשות עם זה?" שאל הפריץ בזעם, "אם תרצה לעשות קעקוע, ככה יהיה לך יותר קל, שמח הפרוע, "פשוט מציירים על הקלף".
הפריץ הזועם אחז באוזנו הדואבת של גרישקה, שעדיין לא החלימה מן השפטים אשר ביצע בה ר` אייזיק קונצמאכער. אז איים לבצע בו מעשי נבלה כאשר לא שיערו מייסדי האינקוויזיציה הדגולים וטהורי הנפש.
גרישה הובל באוזנו כצאן לטבח, אך לא אלמן ישראל…
הפרוע הניף את גרזינו והחל לעסוק במלאכתו ביסודיות. כעבור דקות ספורות נותרה מבית האחוזה אך גבעה גדולה של שבבים ורסיסים. הפריץ השתחל מבין ההריסות כשהוא צווח: "כרתת את החצ`קון שצמח על זרת רגלי השמאלית! חכה פושע! זה היה החצ`קון החביב עלי!" -"הוא לא כרת במקרה גם את הזרת עצמה?" התעניין עשיו אבינו, -"צריך לבדוק" פסק הפריץ.
רגלו של הפריץ נשלחה לבדיקת מעבדה על מנת לבדוק האם אכן נכרתה גם הזרת. בהמולה שנוצרה מילט הפרוע את גרישה מן האזור וישב לטכס איתו עצה כיצד להימלט מהצרה החדשה.
ועל כך ברשומה הבאה…