עוד גל טרור שוטף את ישראל, וערבים רבים מנסים את כוחם ברצח יהודים. חלק באמצעות ידוי אבנים, חלק בסכינים, כלי ירי, דריסה באמצעות כלי רכב וכו'.
המטרה הנכספת – להגיע לגן העדן המוסלמי, ולקבל 72 בתולות.
גרעין הרעיון של הדת
"נעשה ונשמע" (שמות כ"ד, ז').
העקרון הנפוץ העומד בבסיסה של הדת, הוא שישנה ישות כל יכולה ויודעת כל. מן הגזע הזה משתרגים ענפים בצורה לוגית, המהווים עקרונות נפוצים נוספים.
המאמין סומך על הידע האינסופי של אותה ישות אלוהית, ומסיק כי ידע אין סופי וחוכמה נעלה ובלתי מוגבלת, יורו לו את הדרך הנכונה להגיע למקום נעלה, אציל ונשגב.
לא צריך להיות אדם חכם במיוחד כדי להגיע למסקנה הבאה. כל אדם מבין אותה ברגעים שונים, כאשר הוא הולך לרופא, למוסך, או מתייעץ עם בעל מקצוע או מומחה בנושאים שונים. המסקנה ההכרחית היא שהדבר הראשון שאדם צריך לדעת הוא – שהוא לא יודע.
האדם נולד חסר ידע. עם הזמן הוא לומד להכיר את אמו ואת אביו, לחייך, לדבר, לחשוב ולחשב וכו'. האדם רוכש בימי חייו תחומי ידע שונים ומגוונים. כמות ועומק הידע שירכוש, תלויים בכישורים, בנטיה ובמעשה. כישורים – כדי לספוג מהר, נטיה – כדי לבחור תחום, מעשה – כדי להשכיל ולרכוש ידע בלימוד ובביצוע, על מנת להוסיף דעת. לגבי האחרון, מי שלא ינקוט פעולה כדי להשכיל, הידע שלו יצטמצם לכל מה שנקרה בדרכו ונספג דרך אגב.
יודע האדם שלעולם לא ישיג עמדה שבה רכש את כל הידע וכל החוכמה, ולפיכך אין לו יותר מה ללמוד. מכאן ההכנעה לכח נעלה שמקיף את כל הידע ונשגב מעל למגבלות של זמן וחומר.
מכוחה של אותה הכנעה, מתגבר האדם על רצונו לספק את תאוות הגוף והנלווה להן – כמו כבוד וכח, מתוך הכרה שהטוב והאציל נמצא מעל ומעבר לסיפוק צרכיו שלו.
מבוי סתום
וכך צועד לו המאמין בשבילי החיים, מתוך אמונה שאם יתגבר על תאוותיו הבהמיות ועל רצונות הגוף בעולם הזה, יזכה לדרגה נשגבת ולמקום נאצל בעולם הבא.
ואיך תימצא דרך הגיונית להסביר, שאדם צריך להתגבר על תאוותיו הבהמיות, כדי שבעולם הבא יוכל להתבהם ללא גבול, בתענוגות של בהמה בשדה או באורווה?
הזורעים בדמעה ברינה יקצורו
במשל ודברי אגדה, עולים דימויים רבים על השכר והעונש. ותמיד התיאורים הנפוצים הם על משתה של שמחה ונחת, מול יסורים של אש וכוויות נצחיות, קוצים ומכשירי עינויים.
וכמו במשל ודברי אגדה, הכל דימוי והגשמה במושגי החומר, כדי לנסות להבין רעיון מופשט מאוד.
כל ימיו של האדם על פני האדמה, התנהלותו נשלטת על ידי צרכי הגוף.
הגוף רעב כדי להזין את עצמו, צמא וזקוק לבגדים כדי לווסת את החום, והרבה פחד שמא תנזק בריאות הגוף ושלמותו. הממון, הכבוד והכח, נועדו לתת בטחון בנוגע לכל אלה.
ורוח האדם שואפת למעלה. ואנשים יודעים לגלות נדיבות, ואצילות, ולוותר ולמחול. כל זה תוך מאבק פנימי והתגברות על הדחפים של הגוף. אמנם הגוף והרוח מתנהלים ביחד בעולם זה, אך כל אחד מושך לכיוון אחר, ולאום מלאום יאמץ.
האדם אשר גבר על יצרו וכבש את רצונות הגוף, מטפל בעמל כלפי מעלה. והגוף – הרי הוא כמשקולת המעכבת אותו. דורשת אוכל ושינה וחימום בחורף וצל בקיץ. אך הרצון והסיפוק שלו, באים במקום נשגב ונאצל יותר.
ולאחר שהגוף מת, הרי הוא חופשי! כבר אין מה שיעכב אותו, וימשוך אותו בניגוד לכיוון שאליו שאף תמיד.
זהו גן העדן האמיתי.
ומי שכל ימיו נתן חשיבות ומשקל רק לגוף ולהנאותיו, מה יעשה ביום בו יבול הגוף?
הכלי היחיד והחשוב שבאמצעותו קבע את כל הנאותיו, הנה נשמט ממנו. וכעת הוא רק יכול להתבונן בכל אותן ההנאות, שאין לו יותר חלק בהן. ובכל דבר אחר, הרי אין לו חפץ.
אין כלא גדול מזה.
זה גהינום.