"ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל".
את המשפט הזה כתב המלך שלמה בספרו קהלת. ספר קהלת מהווה ספר פילוסופיה ומוסר, הדן בתכלית קיומו של האדם בעולם. שלמה מנתח את הקיום האנושי, את המרדף אחר נוחות, מותרות וסיפוק צרכי הגוף ומגיע למסקנה בעלת כפל משמעויות.
ספר קהלת עוסק המון ביתרון ובמותר. "תחת השמש אין יתרון, אבל למעלה מן השמש יש יתרון"… "כיתרון החכם מן הכסיל"… אלה שתי דוגמאות מתוך מופעים רבים של השורש י.ת.ר במגילת קהלת. כאשר בשפה המדוברת רגילים לראות את המשמעות של "יתרון" בתור מעלה כלשהי ותו לא, אצל קהלת המונח ראשוני וקדמוני יותר.
כאשר מחשבים טור הוצאות והכנסות, מבצעים פעולות רבות של חיבור וחיסור. לפעמים המספר צולל מתחת לאפס ולפעמים עולה. אם בסופו של דבר התוצאה חיובית, יש יתרון. היתרון הוא המותר, מה שנשאר אחרי שהכל תם. אם אחרי המחזור החודשי ותשלומי כל ההוצאות נותרו כמה שקלים, זה הרווח הנקי. זה מה שנותר.
אם כן, כאשר קהלת מדבר על מותר האדם מן הבהמה או על היתרון שאין תחת השמש אבל יש למעלה מן השמש, הוא מדבר על הדברים שנותרים לאדם בתום חייו. ואם תחת השמש האדם מת כבהמה, ולאחר מותו קיים חידלון של מעשה או אחזקת רכוש, הרי שלמעלה מן השמש יש יתרון. למעלה מן השמש נותר לאדם סך הזכויות שצבר בימי חייו, יתרון שאין לבהמה.
חשיבות היתרון והמותר יחודית לאדם, שהוא אוגר ומרחיב ומתכנן ומשכלל. הרי אם כלב ילמד לבצע תעלול מסוים, הוא לא ילמד את הבן שלו לבצע דבר שכזה. הוא גם לא יוכל לאחסן את הידע באיזו פינה, על מנת שאיזה כלב אחר יוכל לאחר מאה שנים.
האדם יחודי בעניין זה, שיכול להעביר הלאה את הידע בצורה טובה, לתעד ולאגור אותו.
יחודו של האדם גם בכך שאינו חושב רק על הרגע אלא גם על העתיד. כי הנמלה והסנאי פועלים מתוך דחף מובנה ולא מתוך מחשבה ותכנון.
ולאדם ניתן שיקול דעת, ואותו שיקול דעת לוקח בחשבון טוב ורע, דחף רגעי לעומת תועלת עתידית, ואפילו שתי מטרות של תועלת עתידית זו מול זו. חלק מהשיקולים הם רגשיים ואחרים מוסריים. כי האדם בניגוד לבהמה מותיר לילדיו רכוש וגם מורשת.
הרכוש והידע שהאדם מותיר לילדיו מקנים להם נקודת פתיחה טובה יותר, וכך עם כל דור שעובר בני האדם יכולים להתקדם רחוק יותר. שכן למרות שאבותינו כבר אינם, אנחנו עדיין עומדים על כתפיהם.
בגלל שהאדם חושב רחוק יותר, לתועלתו ולתועלת ילדיו, או אפילו מטעמים מוסריים שאינם אנוכיים – לטובת החברה כולה, מחקרים והתפתחות המדע שלובים בתהיות מוסריות ופילוסופיות. לכל תגלית מדעית יש השלכות, ואפילו לאסכולות מדעיות יש היבטים פילוסופיים ומוסריים.
בזמן שהאדם חוקר את האפשר, האסור והמותר, בזמן שדרושה תאוריה חזקה על מנת ללמוד את המציאות, ועל מנת לתכנן ולשפר את המציאות, מתגלות לעיתים סתירות שנראות כהתנגשות בלתי אפשרית בעיניים מעשיות. שאלות כאלה ואחרות שהטרידו את מוחם של אנשים רבים לאורך ההיסטוריה, ולפעמים גרמו להם לזנוח מטרות או גישות שונות – בגלל שהסתירה אמורה להיות בלתי אפשרית, ולכן חסרת תכלית או אמת. כך התפתחה הפילוסופיה.
וכך משתרעת המחשבה הרחק לעתיד, ונמשכת התודעה גם אל העבר. כי הירידה לשורשם של דברים וההבנה מאיפה הכל מתחיל, שומרת על הידיעה הנכונה של תכלית הדברים. על המסקנה שאומרת כיצד הדברים אמורים להתנהל.
כי בדרך העולם, דבר מוביל לדבר. סטיה קטנה מן הדרך ומן ההרגל הנכון ברגע אחד, יכולה להוביל להיפוך משמעות, חוק ותרבות – כעבור מאה שנה.
ולכן חשוב לזכור ולדעת איך הכל התחיל, כדי להבין איך נכון להמשיך. ואם אבדה הדרך, צריך לחזור אחורה לזמן מה, כדי שתהיה אפשרות להמשיך קדימה לאחר מכן.