גרישה ניצב על החוף פשוק רגליים וניער את ראשו הרטוב. ר` אייזיק קונצמאכער ור` אייצ`י פאפקע רצו על החול לכיוונו. ר` אייזיק אחז באוזנו של גרישה וסובב אותה כמפתח. גרישה הרים את ראשו והטהו אל הצד בניסיון להקל על הכאב, בעוד ר` אייזיק מצעיד אותו לאורך החוף ור` אייצ`י פאפקע מצליף באחוריו בזמורה דקה, השד יודע מאין השיג אותה.
בניסיון להימלט ממר גורלו, פתח גרישה על החוף דוכן לממכר קרוקס מזויפים. הדוכן זכה להצלחה מסחררת, והכפכפים נמכרו כלחמניות טריות בקרב באי החוף שביקשו לחצוץ בין החול הרותח לבין כפות רגליהם הדוות.
וכך היה עומד גרישה על המיקח, עד כי נמעך המיקח לגמרי מחמת כובד משקלו. ובו בזמן היה אוחז באוזנו ר` אייזיק קונצמאכער ונגד כל עמו הראהו נפלאות, ור` אייצ`י פאפקע הזקן עודנו מצליף בישנבו מעשה חובל.
לבסוף מאסה ידו של ר` אייזיק באוזנו של גרישה, והוא פרש אל מקומו על מנת לנמנם ולשזוף חוטמו בשמש הערביים. אוזנו של גרישה ריקדה קלות על מנת לחוג את חירותה, ואחר ניצבה על מכונה בשלווה. גרישה רצה להסתלק מן המקום אך קוני הקרוקס לא אבו להניח לו.
גרישה נקט מהלך הטעיה. הוא הזמין למקום שקים אטומים מלאים בחול. הקונים הסתערו עליהם ופתחו אותם על מנת לזון את עיניהם בכפכפים בצבעים חדשים. לאחר שנוכחו בטעותם כבר היה מאוחר מדי. גרישה נעלם מן המקום…
חיפושים נרחבים החלו בשטח החוף והסביבה על מנת לאתר את מוכר הקרוקס הנעלם. רופאים דגולים זנחו את שולחן הניתוחים, נכבדי עם עזבו שולחנות מועצותיהם ושרברבים נטשו את מי השופכין, כדי לסייע במציאתו של גרישה, אשר העם אינו יכול בלעדיו.
חסידים מאחרי שבת בתי כנסיות,
מלאים בטשולנט כרימון וכזוויות,
תרו אחר גרישה אפופי תהיות,
ברחובות ובגנים במרתפים ועליות.
לסוף נמצא גרישה מסתתר באחוריו של דוכן פלאפל מקומי, כאשר הוא קוצץ זנבות מלפפונים ואליהו מלאך הברית עומד מעליו וחוכך את ידיו בהנאה.
מיד נטפלו אליו כמה גברתנים תפוחי שריר, אחזו בידיו וברגליו ונשאוהו עמם אל החוף, אל דוכן הקרוקס המיותם אשר ציפה לישועה. גרישה קרטע באוויר נואשות וניסה לבעט ברגליו, אך לא עלתה בידו.
המון אדם צוהל ומריע הקיף את גרישה ואת דוכנו המט לנפול. מצדדיו מזה ומזה קמו דוכנים מצליחים אשר מכרו להמונים מים קדושים אשר בם השתכשכה מדוזתו של גרישה הנערץ.
טנדר עתיק יומין המכוסה כולו בסטיקרים של "נחנחים" דהר על החוף לכיוון מוקד המהומה. אנשי משמרת הצניעות היושבים בתוכו נזעקו לפזר את המהומה הטמאה בחוף הים ואת הרדיפה החומרית אחר כפכפים. בהתלהבות דקדושה האזינו אנשי המשמרת לגרגוריו ונהמותיו של ר` חצקל רוזנצוויג, אשר ישב מאחרי ההגה. ובעודו נוהג כמטורף בטרנטע המקרטעת, היה פיו הפעור מזיל ריר מבין שיניו הצהובות אל זקנו המדובלל.
ההמון התפזר במהירות בטרם ידרסנו ר` חצקל, וגרישה נותר בדד על יד הדוכן והקרוקס. בשאגות אימים זינקו אנשי שלומנו מן הטנדר אל החוף והסתערו אל הנער אשר היה מוקד המהומה.
רעד חלף בגוום של ידידינו הנאצלים עת זיהו את גרישה. היטב זכרו כיצד הסתיימה הפעם האחרונה בה ניסו לטפל בו. בחריקת בלמים נעצרו אנשי משמרת הצניעות והחלו נסים חזרה אל הטנדר פן יבולע להם. ר` חצקל רוזנצוויג התניע את הטנדר ולחץ בכוח גדול על דוושת הגז. אך גלגלי הטנדר התחפרו בחול והטנדר לא מש ממקומו.
בצר להם, נמלטו אנשי משמרת הצניעות רגלית אל העיר, ולהקות של פסיכים ופסיכיאטרים דולקות אחריהם. למען האמת, לא ניתן היה בקלות להבדיל בין שני סוגי הלהקות. למעט העובדה שהפסיכיאטרים התחננו תוך כדי מרוצתם בפני כוחותינו הנסים מנוסת חרב, כי יטלו מידם גלולות בשלל צבעים.
בחצרו של מרכז ספורט עצרו אנשי משמרת הצניעות להקהל ולעמוד על נפשם. ר` חצקל המיוזע ראה כי כלתה אליו הרעה וקפץ עם כל אנשיו אל הבריכה להתרעננות קצרה…
…ומיד לאחר שקפצו נוכחו לדעת כי הבריכה, ריקה ממים הייתה…
גרישה נושע בשד תשועת עולמים. מיד לאחר אשר נמלטו אנשי משמרת הצניעות מן המקום וטרם יצבאו עליו אנשי ההמון המשולהב, אסף את מיטלטליו אל צקלונו, הטעין את רגליו על כתפיו, ובהיכנסו קצר נשימה אל הרמך הירוק, דהרנו חזרה אל עירנו הנאווה היושבה בראש הרים.
וגם נצח ישראל לא ישקר והעם עם הגולן וכל פריט בשקל וחצי…