בחירות

לאחר שרמה קרנו של גרישה עקב הפרסום שזכה בו על אודות הלשכה שהקים, החליט גרישה כי מקומו הוא בעשיה הציבורית. אי לכך ובהתאם לזאת ארז את צקלונו ובא לעיר ציקלג.

בבוקר בהיר של סתיו הקיצו הציקלגאים והביטו בגרישה, המסייר ברחובותיהם וסוקר את השכונות מלווה בעוזרו הנאמן, הלא הוא הגולם מפראג. גרישה חלק לעוברים ושבים מחיוכו התם ומנצנוצי משקפיו הענקיים, וחקר אותם על ההנהגה בעירם הנאווה. מהר מאוד נודע לו כי אין הנהגה בעיר,] והכל שטויות שיכולות לקרות רק בסיפורי הספתא שבבלוג שלי, או בסרטונים של באגס באני.

למחרת בבוקר כוסו רחובות צקלג במודעות, כרזות ותמונות של גרישה, המכריז כי הוא רץ לראשות העיר ציקלג. באחת מן הכרזות, כרזה שנתלתה בכל המקומות המרכזיים בעיר, נאמר כי עצרת בחירות תתקיים בכיכר העיר ביום חמישי הבעל"ט. מתחילה גיחכו הציקלגאים על בורותו של גרישה, אשר לא ידע כי אין בציקלג כיכר העיר ואפילו לא לחמניית העיר. אך עד מהרה נפערו לסתותיהם בתדהמה. בעוד לסתותיהם של הציקלגאים מנסות בכוח לעשות שפגט, הופיע הפרוע רכוב על טרקטור בגודל מפלצתי, והחל הורס בתים ובניינים במרכז העיר על מנת ליצור כיכר לאספתו של גרישה. הלא הוא ראש העיר המיועד, הנערץ עד בלי די על פרת משה רבינו והגולם מפראג.

 

בתחילה ניסו התושבים למחות בעד הרס בתיהם, חנויותיהם ומשרדיהם. אך לאחר שהפרוע נופף באצבעו באיום והגולם מפראג הסתכל עליהם כמו גולם, העדיפו להשאר הומלסים, אבל בחיים. מן הסתם התנחמו קמעא באיסוף התפוחים שעפו על ראשיהם כאשר נופף הפרוע באצבעו. תפוחים אשר נשרו מגדם עץ התפוחים אשר צימח מכף ידו של הפרוע. רבה הצדיק והישיש של ציקלג – ר' זרח התרח, נפגע באפו מאחד התפוחים המתעופפים. בעודו משפשף את פניו בכאב ובעיניים דומעות, סינן מבין שיניו לאב"ד העיר שעמד בסמוך: אנחנו עוד נעשה ממנו קציצות ונשליך אותו לדייסה.

כהרף עין סבו שניהם ועזבו את המהומה על מנת לחרוש מזימות במקום אפל, בעוד אנשי העיר הציקלגאים מפנים להם דרך ביראת כבוד.

 

בחצות הלילה, במקום אפל ביותר, ישבו ר' זרח התרח ואב"ד העיר ציקלג ר' קלונימוס פרעסער, והם חורשים מזימות על מנת לסלק את גרישה ותכניותיו מעירם הנאווה והשלווה. כה חרשו וחרשו עד כי נשברה המחרשה. בדיקה קצרה שנעשתה בקרקע גילתה אוצר.

למחרת קם לו בעיר ראש למתנגדים לגרישה, ואף הוא רץ לראשות העיר ציקלג. יתרון היה לו לר' דייסה מבושלת, שתושב העיר ציקלג היה וחביבם של השמן והרזה. והם ר' זרח התרח – שהיה רזה ככלונס, ור' קלונימוס פרעסער שהיה נצר לגזע החביות. וכשאני אומר חביות אני  לא מתכוון לפחיות בירה של 5 ליטר, אלא לחביות הגדולות האלה ביקב שמאכסנות עשרות אלפי ליטר.

 

בעוד גרישה מסתובב מוקף בקהל מעריציו, מחייך למוכרים בשוק, צובט בלחיי ילדים ומכבד את הזקנים, התרוצץ ברחובות האחרים ר' דייסה מבושלת ואף הוא נוהג בגינוני בחירות. צובט למוכרים בשוק, מכבד לחיי ילדים (במקורות, לפעמים המשמעות של "לכבד" זה לטאטא) ומחייך כשזקנים מחליקים עם המקל סבא.

את מדרכות העיר כיסו כרזות. סטיקרים הודבקו על עמודי חשמל ובניינים נהרסו בכיכר העיר החדשה. אנשי העיר נחלקו לשתי סיעות. הסיעה האחת מצדדת בגרישה, וטוענת שהגיע הזמן שיהיה לה לציקלג כיכר העיר וראש העיר. והלא גרישה הוא החכם המופלא שהגה את הרעיון מתחילה, ומה הם כמה תפוחים שהתעופפו לעומת ההישג של כיכר העיר, והשתקעותו של גרישה בקרבם. הסיעה השניה מחתה בתוקף על הרס בלתי מתחשב של בתי מגורים, משרדים וחנויות, ועל כך שאדם שאיננו מתושבי המקום בא לגור וישפוט שפוט.

 

הגיע יום האספה הגדול. במה נבנתה בכיכר החדשה, מערכת רמקולים אדירה הורכבה מסביב על מנת להעביר את קולו של גרישה, שישכנע את הציבור לתת לו את קולו. תושבי ציקלג משתי הסיעות נהרו אל הכיכר החדשה. גם כדי לחזות במפעל החדש וגם כדי לשמוע מה יש לגרישה לומר. גרישה נאם וחפר והרמקולים שאגו בקול גדול, בעוד ר' דייסה מבושלת צווח לעומתו במגאפון מסכן מחאות קלושות וסיסמאות שעבר עליהן הכלח. ר' קלונימוס פרעסער רץ לעזור לו, אך בדרכו נכשל באחד מכבלי ההעברה של מערכת הכריזה. ובנופלו על סבך החוטים בכל כובד משקלו כי רב הוא, חיבל במערכת ובדיעבד השתיק את גרישה.

גרישה רקע בסנדליו בחימה על הבימה הרעועה, וכהרף עין מצא את עצמו קבור בין חורבותיה, תחת לוחות עץ ורמקולים ענקיים. ברקע נשמעו תרועות הקהל, צחוקם הפרוע של המתנגדים לגרישה, וצווחותיו של ר' דייסה מבושלת במגאפון החורק, שנקרא לו דרור משעה שהרמקולים הענקיים חדלו מהחרישו. תלמידיהם של ר' זרח התרח ור' קלונימוס פרעסער החלו משיחים בנס ומופת שאירע, כיצד רבותיהם הדגולים גרמו להשתקתו של מתנגדם ולקבורתו תחת חורבות מפעלו הגדול.

במרכז הכיכר עמלו מעריציו של גרישה בראשות הפרוע והגולם מפראג, על מנת לפקח את הגל ולחלץ את גרישה מתחת להריסות. גרישה הובל אל רכבו כשהוא ממרר בבכי, ונסע לקבל את תנחומיו של זונדל החלמאי. תגרת ידיים נמרצת פרצה בכיכר העיר לאחר עזיבתו של גרישה. כה התכתשו מעריציו שהעלו על נס את הקרבתו של גרישה וסבלו למען עירם, עם תלמידיהם של ר' קלונימוס פרעסער ור' זרח התרח, אשר השיחו על הניסים אשר חוללו רבותיהם הדגולים.

 

למחרת הופיעה משאית בכיכר העיר החדשה. פועלים נמרצים נטעו אילנות פרי ונוי, שתלו פרחים ותיקנו חלקות דשא. שלט גדול ואנדרטה הכריזו על כיכר גרישה שעל ידי העיר ציקלג, ועל תרומתו הגדולה של האיש לצביון העיר. ר' זרח התרח ור' קלונימוס פרעסער עמדו והשליכו ביצים סרוחות על השלט, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן זלילה של שחרית.

ממקום למקום ומרחוב לרחוב סב ר' דייסה מבושלת והקהיל קהילות ברבים, על מנת לדרוש בגנותו של גרישה הפוחז אשר יחד עם רעו האכזר (מדברים עלי) משתמש בבוניטה לציד חתולים כשרים ויודעי ספר. הציבור התאסף סביבו להאזין לדבריו, חתם על עצומות בזעם או שנד לו בראשו בגיחוך.

ושוב הופיע גרישה בעיר והפתיע את הציקלגאים בפמליה גדולה. היו שם זונדל החלמאי והערשל שנורער, היו שם געצל ואנשי עדתו, באו משה רבינו ופרתו ועמם מסעוד ושרגא הזקן. ולבסוף בא מרא דאתרא הרתחן, שבא לחלוק כבוד לר' זרח התרח הישיש. ומיד פתחו בדברי תורה, כאשר ר' שמיל אנסבכר מנענע באגודלו בהתלהבות, ור' קלמן שנויזל חוכך בראשו במבוכה כאשר מכנסיו של ר' מוטקה שלומפער נשרו אל קרסוליו.

 

המונים נקהלו בכיכר העיר החדשה לחלות את פניו של מרא דאתרא הרתחן, אשר בא לבקר את ר' זרח התרח. אז נמלך בדעתו ר' זרח התרח והעביר את תמיכתו לגרישה, מתלמידיו של מרא דאתרא הרתחן, ור' זבולון גלזומיצקי סמך את ידיו על ראשו. באותו מעמד נשגב תפס בעריש הרעב את ר' דייסה מבושלת ואכל את כל הקערה. אז גם נוכחו כל תושבי העיר הציקלגאים ללא יוצא מן הכלל, כמה תועלת יש במפעלו הכביר של גרישה, שיסד להם כיכר העיר להאסף בה בימי פקודה.

 

בהגיע יום הבחירות זרם הציבור בהמוניו לקלפיות והצביע ברגליים, למעט ר' קלונימוס פרעסער שהייתה לו אגזמה. גרישה נבחר ברוב מוחץ לראשות העיר ציקלג, ועוד רבות יכתב בספר על פועליו הרבים ומעשיו הדגולים למען הציבור. יתברך שמו.