הפרקים הבאים אינם ליפי נפש ועקומים למיניהם, שמגנים גזענות בריאה והומור שחור (תרתי משמע). כי הדברים הנ"ל נכתבו בשעת ביקור בארץ בני חם, ולאחר שנמלאתי פליאה לנוכח הדר תפארתם (בעכס). כל כך נמלאתי פליאה עד שגלש מהצדדים ואיים להציף את הארץ…
ויהי כחלוף הימים ואנו השתעממנו קשות. מרא דאתרא הרתחן לקה בהצטננות קשה, הפריץ נסע ליריד הגדול בלייפציג לרגל עסקיו, ורחובות השכונה נעשו דהויים קמעא. עקב כך ארז גרישה את מיטלטליו, וירד לארץ כוש – הלא היא ליבריה שבאפריקה, בלווית זונדל החלמאי והערשל שנורער.
מרה הייתה פרידתו של גרישה מאתנו, שכן יציאת צדיק מן העיר עושה רושם. מחלונו של מרא דאתרא נשמעו שיעולי פרידה, אחרונות דמעותינו נצררו במטפחות, והבטחות נישאו באוויר הקר, כי נבוא אחריו לחזות במפעלו הגדול בארץ בני חם.
בשדה התעופה פגש גרישה בדיילת המפורסמת, ההיא מהסיפור עם ר` חצקל ממשמרת הצניעות. ופגישתם ופרידתם סחטה דמעות מהקשוחים שבמאבטחי שדה התעופה. האתיופים שמנקים את הרצפות בשדה התעופה, עמלו קשות לנגב שלוליות דמעות מכל עבר. אמבולנסים הובהלו בהמוניהם אל שדה התעופה, למען אותם בישי מזל שהחליקו בשלוליות הנ"ל, ושברו אי אלו עצמות.
זונדל החלמאי ניסה בחלמאות יתירה לנעוץ את מזוודתו בנחירו השמאלי של כושי מחברת התעופה אתיופיאן אירליינס, בטענה שזוהי המנהרה שמובילה את המזוודות. להגנתו יאמר שנכונות כל השמועות באשר לגודל נחיריהם של הכושים ואכן היה שם מקום לטעות.
המטוס התרומם מן הקרקע, והערשל שנורער הסתובב בין המושבים ועסק במלאכתו. דיילת ביקשה ממנו בנימוס לשבת, אך הוא השיב שמנהג ישראל לאסוף צדקה בזמן "ויברך דוד". טלטול נמרץ של המטוס החורק של חברת התעופה הכושלת של האתיופים, הפך את הערשל וקופתו לתוך כוס מיץ התפוזים שהחזיקה בידה הדיילת. הערשל חביבנו לא שת ליבו לחומרת המצב, והחל משתובב להנאתו במים רבים. אנשי ביטחון שחלפו בסביבה, נעצו אותו לבטח במקומו, וציווהו קשות לבל ינוע משם עד סוף הטיסה. הערשל המרוצה פלט גיהוק אדיר, ונרדם כשגרישה שר לו נומי נומי.
השעות נקפו והמטוס עדיין שט בין העננים, וגרישה המשועמם החל מבצע להטוטים מסובכים באצבעות רגליו. זונדל החלמאי הסתובב בין קהל הצופים שהתקבץ במקום לחזות בפלא, וניהל הימורים גבוהים על תוצאות הלהטוטים. אנשי ביטחון שחלפו בסביבה הפסידו את כל כספם, ונעצו אותו לבטח בכיסו של זונדל החלמאי.
לבסוף הסתבכו רגליו של גרישה בקשר גורדי, וזונדל חשש לארנקו. אך בפיתול נועז חילץ גרישה את בהונותיו, וזקר אותן בלגלוג אל מול המפקפקים. את החגיגות קטע קולו של הקברניט שברבר באמהרית ולאחר מכן באנגלית, במבטא בלתי נסבל, על הנחיתה.
המטוס צלל בין העננים והנמיך והנמיך והנמיך והנמיך….
… עד שנתקע בעץ בננות. והוא עניין רגיל בחברת התעופה השלומפערית הזו. המטוס פנה אנה ואנה כשהוא מפשק גלגליו מחמת השפשפת, והנוסעים הקימו שאון גדול וזיהמו את מכנסיהם. הטייס נמלט מבוהל מתא הטייס, ומצא מקלט בכיס חולצתו של הערשל שנורער. הערשל שישן לא שם לב למאום וכשירד מן המטוס, ירד ובחיקו טייס רופס למדי.
אז נטפלו אל הערשל אנשי שדה התעופה באדיס אבבה, בטענה שהלז מבריח קופים ללא בושה. "אני לא קוף!" מחה הטייס בעלבון מעמקי חיקו של הערשל, "אתה לא, אתה לא." אמר הערשל בהיסח הדעת והבעה של טוב לב שפוכה על פניו. הוא החל ללטף את הדבר שרבץ בחיקו… "רגע!" זינק הערשל הרחפן ממקומו, "באמת יש לי משהו עלי! תסתלק מפה יא קוף שכמוך ואתן לך אשכול בננות!" -"אני לא קוף!" בכה הטייס, "אני רק…. המ…. אתם סתם גזענים! אני הולך להצביע ש"ס!". אבל הערשל לא התרגש. "אתה אפילו לא אזרח ישראלי. אתה סתם כושון עלוב שלא יודע להנחית מטוס ונראה כמו קוף! אם נולדת מתחת לבננה מה הפלא שתמיד אתה רץ לבננות? גם כשאתה נוהג במטוס!" כך נזף הערשל בחומרה בטייס המסכן, שניחם על היום בו רצה להיות טייס.
"למה רציתי להיות טייס?" בכה לעצמו הטייס הנעלב, "חשבתי שזו עבודה מכובדת ועכשיו משווים אותי לקוף" -"זה למה שלא משנה באיזו עבודה קוף עובד, הוא עדיין קוף" השיב לו הערשל, שעדיין היה מבועת מן העובדה שהחזיק קוף בחיקו. הקוף הסב פניו אל הקיר ובכה בכי תמרורים. עובדי עיריה מקומיים שהיו זריזים, מיהרו לקחת מספר תמרורים ולהציבם בצמתים חשובים.
העליה למטוס השני התעכבה, בשל ויכוחיו של זונדל החלמאי עם אותם עובדי עיריה באשר לתמלוגים על חלקנו ביצור התמרורים. אך לבסוף, לאחר שנוכח בערכו העלוב של המטבע המקומי, חירף וגידף זונדל מערכות המטבע של אתיופיה, ובשאט נפש רב עלה למטוס. והמשך עלילותיהם של גיבורינו ההרפתקנים בפרק הבא.