ויועד גרישקה החוכר יהודי את הפרוע, וימתיקו סוד וישאלו עצה איש מפי רעהו. והנה עלה רעיון מבריק במוחו של הפרוע וילחש בלאט באוזנו של גרישקה.
כה אמר הפרוע לגרישקה בעת צרתו. עובדה ידועה היא בכל סיפורי הצדיקים, שהפריצים אוהבים להעלות על דל מחשבתם שלל רעיונות מוזרים אשר לא יתכנו במציאות. וכבר שמענו על פריצים שרצו ממושקה החוכר היהודי דב מרקד או סוס מתפלל. הנה כי כן, מדוע לא ירצה הפריץ שלנו לישב בסוכת עורו של לווייתן?
הפך והפך גרישקה במחשבתו וירד לחקר רעיונו העמוק של הפרוע וימצא כי אין טוב ממנו. אבל אז היה לו קשה מאוד לעלות חזרה. בלב עולץ תלה שלט בחזית בית המרזח שלו וכך נאמר בשלט: כאן תיבנה סוכת עורו של לווייתן המובטחת בנבואות אחרית הימים. הכניסה והישיבה במקום תעלה 1000 זהובים.
שש ושמח דילג גרישקה מהכא להתם, קיבץ תחת ידו אוסף נאה של קורות עץ מעוצבות ומעד אל תוך שלולית המים הגדולה במרכז העיירה. צרור גידופים נאים זינקו לחלל האוויר מפיו של גרישקה עתיר המזל. גרישקה משה את עצמו מן המים וצנח מתנשם ומתנשף לנוח על הקרקע…
…אבל למה לשבת דווקא על שיח קקטוס?
גרישקה שכנראה היה תמים דעים עמדי בנוגע לשאלה הנ"ל, ירה בשיח הקקטוס עוד אי אלו גידופים וצלע אל בית המרזח שלו. וילך הלוך וצלוע תוך שזאטוטי הכפר השיקצים רצים אחריו, צועקים לו עלבונות ומעלים לסדר היום הצעה שאולי מעתה ואילך, שואב המים של העיירה ישאב את מימיו מגרישקה ובגדיו במקום מן הבאר. צפיר עיזים קל דעת שנקלע למקום, הצטרף אף הוא ללעג הכללי ופעה בגיל למשבתו של גרישקה.
וצפיר העיזים הגדיל עצומיו,
ועל רגליו של גרישקה הטיל את מימיו,
חמתו של גרישקה בערה למגר מתקוממיו,
ותוך כך אזלו במלאי כל רחמיו.
בזעם צעק גרישקה לצוררים אותו: לשאוב ממימי באתם הלום? הרי לכם! לרוויה!
על אתר טיפל גרישקה ברוכסן מכנסיו, פער חנותו לרווחה והשקה את כל פני האדמה. אז נבהלו אלופי אדום ומפחדו של גרישקה טינפו את מכנסיהם. וצחן מעשיהם עלה באפו של גרישקה כקטורת, וישקה את הארץ סביב ביתר שאת.
כמות הנוזלים שזרמה שם, הייתה מוגזמת בעליל. השיקצים בהו באימה במים המציפים את העיירה ומתערבלים סביב מותניהם. משלחת רשמית של נכבדי השיקצים בראשותו של צפיר העיזים, גשים מול גרישקה באימה לשכך כעס וחימה.
לבסוף יבש מקור מימיו של גרישקה המושל בגאות הים. ולאחר אשר רכס את מכנסיו, הלך לדרכו שמח וטוב לב. כי נקמה עשה בגויים ותוכחות בלאומים. והשיקצים נדחפו אל בתיהם אבלים וחפופי ראש.
ובאמונה, לא הייתי מזמין לעצמי חפיפה כזו…
"פטיש מסמר ניקח מהר…" זימר גרישקה בעת שבנה את השלד לסוכתו המופלאה והקיש בפטיש על אצבעו במקום על המסמר בשלומיאליות מבריקה במיוחד. "איה" צעק גרישקה ונשך את לשונו…
הפרוע הגיע למקום, נושא ערימה גדולה של גווילי קלף. חיש מהר עמדה הסוכה על תילה, קורותיה מחוטבות ודפנותיה גווילי עורות.
קהל רב התאסף במקום לחזות בפלאי סוכתו של גרישקה, אך לאיש מהם לא היו אלף זהובים על מנת לשלם את דמי הכניסה.
"מה הולך פה?" עלה קולו המלגלג של הפריץ מתוך ההמון. עמלק הנביא ועשיו אבינו פינו לו דרך והוא ראה את השלט. "קח אלפיים זהובים!" הפטיר בלהיטות הפריץ לעברו של גרישקה. "שלושתינו נכנסים והחוב שלך אלי מחוק".
בתוך הסוכה ישבו הפריץ ורעיו ולעומתם ישבו גרישקה ומושיעו. עשיו אבינו זלל נזיד עדשים אדום, עמלק הנביא בחש בקיסם בתוך קערה עמוסה אפונים מבושלים בגבינה, והפרוע לעס בקול גריסה פשטידת אבזמי חגורות.
בתווך ישב הפריץ, מדושן עונג ביושבו בסוכת עורו של לווייתן. אז שאל הפריץ את גרישקה: "איפה השגת לווייתן לעשות מעורו סוכה?" -"הלווייתן זה אתה" ענה לו הפרוע, "גווילי הקלף זה עורך שעיבדתיו לגווילים בפרק הקודם".
להפתעת כולם פרץ הפריץ בצחוק גדול. כי זה מה שפריצים עושים, הם פורצים. צחוקו של הפריץ הרעיד מוסדי ארץ, ההרים רקדו כאילים והגבעות מטו לנפול. הסוכה קרסה ועשן היתמר מהריסותיה, ביניהן נראה הפרוע מענה את עמלק הנביא בקיסם שיניים ועשיו אבינו מביט לשווא בעיניים כמהות בקערת הנזיד שהייתה בכיסו של הפרוע.
אך רוחו של הפרוע הייתה נדיבה עליו. בטוב לב יוצא דופן שאל את עשיו אבינו: "רוצה את הנזיד שלך? קח!" והפך על ראשו את הקערה.
כן יאבדו כל אויבך ה`