רוח קדושה תקפה את גרישה.
מאז שגרישה ראה את האלמנה הזקנה גוערת בזומבי החליט לעזור לזקנים. גרישה החליט להקדיש את חייו למען הקהילה. הוא נגש אל משרדי ארגון "עזרת אבותינו" ובקש להתנדב. למחרת שם פעמים אל ביתו של הזקן אשר אליו הוצמד.
בן 83 היה שרגא הזקן. כח זכרונו נחלש בד בבד עם מאור עיניו. בניו פנו לארגון "עזרת אבותינו" על מנת שיבואו מתנדבים צעירים לעזור לו במטלותיו היומיומיות ויביאו אור לחייו שחשכו מאז מות זוגתו גיטל.
לא קל היה לטפל בשרגא, משקלו היה 130 קילו, ולבד מזאת שליטתו בנקביו הייתה מועטה ביותר.
גרישה הוציא את המפתח שקיבל מהארגון, פתח את דלת דירתו של שרגא ופנה לכיוון חדרו. שם בוודאי סרוח שרגא על מיטתו וממתין לו.
מאחורי קרן הקיר בפרוזדור זינק עליו שרגא וחשף לעברו חניכיים מאיימות (השיניים נשרו בנבכי הזמן). "הא לך פולש אכזר! באת לגזול את הפנסיה של קשיש גלמוד וחסר אונים, אך עוד כוחי במותני!" נהם שרגא כאשר לפת את דשי בגדו של גרישה והכהו מכה רבה.
גרישה נשא דרשות ארוכות בהן ניסה להסביר כי הוא גרישה מאתמול ומשלשום. אך מסתבר כי זכרונו של הזקן לא היה חזק כטירופו והוא המשיך לטלטל את גרישה ולהכותו לחי.
לפתע פקו ברכיו הצנומות של שרגא השמן (זה סותר ?), והוא צנח ארצה כאשר המאמץ הכביר שעשה מצא את דרכו אל הטיטול שלו. גרישה לא ידע הכיצד יחליף לו טיטול ללא עזרה. אך לא הייתה לו ברירה.
בחירוק שיניים ובפנים מכווצות וסמוקות ממאמץ הרים גרישה את הזקן ונשאו אל חדר האמבטיה. המאמץ נתן בגרישה את אותותיו ועד שהגיע ליעדו, גם לעצמו נצרך להחליף טיטול.
לאחר אשר רחצו והאכילו הניחו גרישה בכסא גלגלים ויצא עמו אל הספסל על יד המרכז המסחרי, מה קוראים אותו "הפרלמנט לגיל הזהב".
וכך זכינו לראות ביום בהיר ונטול ענן, לאור קרניה הלוטפות של שמש זוהרת, את גרישה מתגלגל במדרגות כשלצידו ועליו מתגלגל כסא גלגלים, ובו זקן גדל ממדים.
גרישה היה מוטל לרגלי המדרגות, כסא גלגלים מעוקם מונח על רגליו, ושרגא הזקן שרוע על בטנו של גרישה, כאשר בטנו הגדולה של שרגא מכסה על צווארו ופניו של גרישה וחוסמת לו את דרכי הנשימה.
מגזוזטרה אשר הזדקרה מעל המדרכה מאצל בניין המגורים הסמוך, זינקו זוג זקנות והחלו עושות שפטים בגרישה, אשר לדעתן מתעלל בזקני ישראל. גרישה נחלץ בקושי רב מתחת לבטנו של שרגא והחל נמלט מהמקום. הזקנות דלקו אחריו במרץ נעורים. מסעוד הזקן יצא להגנתו של גרישה והסתיר אותו בצל כנפיו, אך הזקנות לא הרפו. מתיקיהן שלפו קשיות שתיה והחלו נאבקות במסעוד אשר מקלו המתנופף נאלץ לעבוד שעות נוספות. גרישה לא יכל לתת למסעוד לעמוד בודד במערכה. מחצר סמוכה הוא סחב טוריה ורץ אל הזקנות, לקיים את הכתוב "ועדרת פני זקן".
אבל הוא לא ידע עם מי יש לו עסק.
אחת הזקנות שלפה מכיס סינרה גרביון חום ומעופש ועתיר "רכבות" וקשרה בו את ידיו של גרישה מאחורי גבו. באותו זמן שפכה השניה קופסת נעצים על הריצפה, ובאיומי קשיות של טרופית הכריחו שתיהן את גרישה להתיישב עליהם. מסעוד איגף אותן בריצה ובמקלו דחק אותן אל הקיר. הזקנות השפילו ראשן ופרצו בבכי רמזורים, וגרישה המעוטר בנעצים עד פאר מספר באוזניהן באריכות כי הכל בגלל המקצוע האטרקטיבי בו עסקו בנעוריהן.
על דלפק חנותו של משה רבינו היה שרוע גרישה על בטנו. משה רבינו העביר מעליו מגנט רב עוצמה, והנעצים זנקו החוצה מישנבו המיוסר של גרישה ונצמדו אל המגנט כאילו הוא אמם יולדתם. נראה כי הדבר נגע אל לבו של המגנט, כי ברגעים אלו ממש הוא מניק אותם, מחליף להם טיטול ומכין להם דייסה.
מאותו יום ואילך היה גרישה האדם השנוא ביותר על קהילת זקני ירושלים. שמו נישא לחרפה בכל ועידה הכוללת ישישים ופיליפינים על ספסל רחוב, ויהי למשל ולשנינה בעלונים אשר הוציא וועד זקני ירושלים, ונקראו "הפרוטוקולים של זקני ציון".
הלכתי אל שרגא הזקן להתנצל בשם גרישה. שרגא הזקן ארב לי בראש המדרגות וידה בי עציצים ועלי דפנה. כמו כן נשא עלי בקולו הערב, והוא קללני קללה נמרצת. בינתיים גרישה טיפס אל דירתו של שרגא דרך מרזב הגג. בלאט התגנב מאחוריו וביתק את רצועות השלייקעס שלו. לאחר מכן הקיף גרישה את בטנו הרחבה של שרגא, מרט בחוטמו, הוציא לו לשון… ונמלט. שרגא פנה לרדוף אחריו באף ובחימה אך מכנסיו נטולי השלייקעס צנחו אל ברכיו בחושפם טיטול ענק ופרחוני. שרגא הסתבך במכנסים ויפול על פניו ויקרא: "בן נעוות המרדות הלא ידעתי כי בוחר אתה להוריד את שיבתי ביגון שאולה". אז פרץ שרגא השרוע על פניו בבכי מרטיט לב, וישנבו עטור הטיטול הפרחוני מיטלטל מאחוריו בעוז לקצב המנגינה. מחזה פסטוראלי.
האירוע יכל להתפתח למימדים גרנדיוזיים, אך כעבור שבוע האלצהיימר עשה את עבודתו באמונה, ואף זקן לא זכר שצריך לשנוא את גרישה. באשר לגרישה, הוא קבל טראומה מטיפול בזקנים והחליט לעבור לעזרה לנצרכים.