בוקה ומבוקה ומבולקה שררו בביתו של געצל גאנעב. בלילה האחרון פרצו לביתו ורוקנו כמחצית מתכולת הבית, ונטלו את כפכפיו של בעל הבית. געצל הסתובב בבית כסהרורי והפנים את הפתגם החדש הטוען כי הגנב הולך יחף.
בעריש הסתובב אחריו בזעם ונופף באגרופיו באוויר בשאתו נדרים, קונמות ושמתות על ראשי הגנבים.
אחד לאחד התאספו אל ביתו של געצל כל חברי כנופייתו והחלו הוגים נקם. אף גרישה היה שם עם הוריהם המאמצים של השב"כניקים, הלא הם זונדל החלמאי והערשל שנורר.
הערשל שנורר ניסה לנחם את געצל: "גזירה היא משמים. ה` נתן וה` לקח יהי שם ה` מבורך…" -"שמים!" נהם געצל מתחת לשפמו והתריס באצבעו המשולשת כלפי שמיא.
"ככה ירד לטמיון עמל של שנים! מה עוללתי להם כי הרסו את מפעל חיי?" התייפח געצל בכאב. מתחת לבית התאספו כמה ארחי פרחי, ועוד כמה מיקירי ירושלים, מן הטיפוסים המתאספים לעת צרה ובוחשים בצער הזולת, והחלו מיידים אבנים בחלונות.
"חכו חכו" שאג בעריש מן החלון, וזקנו הרוטט על סנטרו בעת דיבורו הקנה לו דמות של נביא זעם קדמון ושל ריש לקישא המטיל סדר בפקודיו הסוררים. "תיכף אני יורד למטה ומפצפץ את עצמותיכם אחת לאחת!" בעריש ירד במרוצה במדרגות, החליק שלוש פעמים ושבר את עצם הזנב. אך כל זה לא עיכב בעדו. הוא פרץ בסערה אל החוץ ונעצר על עומדו כהלום רעם. בעריש בהה נכחו ומכנסיו נשרו מתדהמה.
בליסטרה גדולה הייתה שם וסלע גדול בכפה, וידה נטויה אל ביתו של געצל האבל והסובל…
אך ברנש רב תושייה היה בעריש, וחלילה לו מאבד את עשתונותיו. בעצלתיים הרים את מכנסיו לקו המותניים, כמנהג גוברין יהודאין השורצים בשטעטאלע ומשנעים כרסם בשלווה מהכא להתם ומהתם להכא. לאחר אשר התכונן, הסתער כפר על הפורעים ויזעק זעקה גדולה ומרה. בעוד בעריש חובט בפרחחים בישי גדא, נזעק זונדל החלמאי אל החלון, לברר ולבדוק את מקור השאון.
חיש מהר שלף זונדל מכיסו תחנת שידור של נוקיה, מעוטפת בסלוטייפ על מנת להחזיק את הסוללה. אותו מכשיר סלולארי שיוצר בימים שבגרוש היה חור, והאלמנה השחורה עוד הייתה נשואה באושר. אז חייג אל יורם.
לא עברו חמש דקות כאשר שיירת ג`יפים נכנסה בדהרה אל הרחוב ועצרה בחריקת בלמים ליד בעריש המכלה את זעמו באחרון הפרחחים. אותם ברנשים הועמסו על מחצית מהג`יפים והוסעו אל עבר יעד לא ידוע. ממחציתם השנייה של הג`יפים פרק יורם את פקודיו בסדר מופתי ועזר לו לפרק את הבליסטרה.
ארזי הלבנון אדירי החכמה ישבו על המדוכה בביתו של געצל, כי בגלל הגניבה לא נשאר על מה לשבת. שם תהו איך לתפוס את הגנב, על מנת כי ישלם ביוקר על פשעיו הנלוזים. לפתע נהרו פניו של יורם והוא זינק בתרועת ניצחון אל התקרה. דא עקא שבזנקו פגע בחוטיה החשופים של הנורה המנופצת וחטף וואחד זרם.
שרפי מעלה זעקו במרה,
זו עזרה וזו שכרה?
נענה להם בזעם היושב במרומים,
גזירה היא מלפני חבורת מטומטמים!
כוס מים קרים שנשפכה על ראשו של יורם פקחה אצלו זוג עיניים מבולבלות: "חלמתי על שרפי מעלה מטומטמים" לחש חלושות. אבל הערשל שנורר לא נתן לו להעביר נושא. "על איזה רעיון חשבת?" שאל אותו בהתרגשות, -"אני מכיר אחד, שרלוק הולמס. הבחור יודע לתפוס גנבים. אנחנו נקרא לו והוא יסדר את העניין".
אל המקום נזעק ובא שרלוק הולמס, שידיו רב לו בפתרון תעלומות ובתפיסת פושעים. עמו בא ווטסון, עוזרו הישר והנאמן. שרלוק הביט סביבו בעיניים חוקרות וזקף זוג אוזני חמור למשמע קולם של המים היורדים בשירותים. זונדל החלמאי נכנס לחדר ופניו סמוקות ממאמץ השחרור ההגון. הוא נעצר בספקנות אל מול עיניו החודרות של שרלוק הנושא את דבריו: על פי הקול – מים ירדו בשירותים, על פי הסומק בפרצופו של זונדל וחישוב הזמן שהופיע פה לאחר אשר ירדו המים, אני מסיק שהוא היה שם. על פי הריח, בוצעו שם ניסויים גרעיניים, ומאחר ואנחנו רחוקים מדימונה, מתברר שהכור הגרעיני הוא אחוריו הדקיקים של זונדל. הייתכן זונדל?".
זונדל התבלבל ולא ידע מה לענות, הוא אחז בישנבו השמן והתיישב בצד כאשר שרלוק לוחש לווטסון בלעג: "דקיקים! ראיתי כבר קרנפים בעלי אחוריים קטנים משלו"…
אך שאר הנוכחים הביטו בהערצה בשרלוק הולמס הנכבד, שהוכיח כושר ניתוח דברים והסקת דבר מתוך דבר. נוכח כי הנה יודע תעלומות הוא ועל כן הנו איש השעה.
שרלוק קיבל עליו את משימת תפיסת הגנבים, והקהל הנרגש התפזר לביתו בתחושה של התרוממות הנפש…
והמשך עלילות גרישה ושרלוק הולמס הלא הם ייכתבו ברשומה הבאה.