עד מהרה מאס גרישה באכסניה העלובה. שכן כמו כל דבר במדינה הזו, הכל שם היה פארש עד בלי די. הערשל שנורער, זונדל החלמאי וגרישה קיימו ישיבת צוות, בה הוחלט לצאת ולתור את הארץ.
ושוב היטלטלו ידידינו בקופסה ארורה על גלגלים, וחרפו וגידפו מערכות ניסן סאני שנת 1992. לאחר חניית לילה בלתי מרעננת במיוחד, בעוד השחר לוחם קשות בלילה ודוחק אותו מערבה צעד אחר צעד, נכנסה המכונית לשבילי הג`ונגל.
חומה של צומח התנשאה משני עברי השביל. עצים צימחו לגובה רב ועליהם השתרגו צמחים טפילים שעברו מעץ לעץ. על הקרקע צמחו בכל מקום פנוי שלל צמחים, והפכו את המעבר לבלתי אפשרי. ושם, במקום ההוא, שבתה המכונית האומללה ונדמה. גרישה שבחור נמרץ היה, החליט לנסות בכל אופן לחדור אל הסבך.
לאחר כמה מאות מטרים של סבך שבו לא רואים את השמים ואין אור שמש, ראה גרישה שלפניו מתבהר קמעא. בהתרגשות זינק קדימה בעוד רעיו נשרכים אחריו…
בקרחת יער עמדה כנופיית קופים עטופי טלית ועטורי תפילין והתפללו בדבקות. רבם של קופים היה החזן. כיוון שנעשה הוא החזן החלו האילנות מרתתים. באהבה נשא תפלתו, וקרא קדיש בקול אדיר וחזק שהרעיד את העצים סביב. מטר של אגוזי קוקוס ניתך על ראשו של הרב הקדוש מן העצים המיטלטלים, וקבר אותו בערימה גדולה. מספר קופים צדיקים וחסידים סייעו לרבם להיחלץ מתחת הגל. והלה, שמחמת ההלם והמכות שחטף בראשו היה המום ומבולבל קמעא, זעק בקול: חוטאים חזרו בתשובה! יום הדין הגיע!
אז הפך גרישה לידידו ורעו הקרוב של רבם של קופים. ועל שולחנו סעד בננות ובוטנים לרוב. ומפעם לפעם קרא הרב הגדול קדיש, סתם ככה בשביל ההתרגשות, וינועו אמות הסיפים. אז בישר רבם של קופים לגרישה, כי הם הולכים לעשות ברית לקופיף שנולד שבוע קודם לכן. והערשל שנורער כובד בסנדקאות, ורבם של קופים היה המוהל, והרך הנולד הגיש בפני המוהל זכות שנופלת תדיר בחלקם של מוהלים, והתיז זרם בפניו. הרב – שכמאמר הכתוב "מילא את פיו מים", רגז עד למאוד וסטר לרך הנולד. הלה, בניגוד למנהג, החל לבכות לפני הברית. ובשעת הברית התרגשות גדולה. ורבם של קופים מל, ואליהו מלאך הברית עומד מעליו סר וזעף ורוקע ברגליו בסרבנות. לאחר מכן נערך משתה גדול, בו שתו חלב אגוזי קוקוס והחליקו על קליפות בננה. החגיגות נמשכו עד הלילה, אז נרדמו גיבורנו עייפים אך מרוצים.
בשעת בוקר מוקדמת השכים קום רבם של קופים, התמתח, ויצא בתחתונים וטלית שכולה תכלת אל החוץ. ובחוץ חזו עיניו בזונדל החלמאי יושב ומריץ דאחקות עם הכרוכיא. ואיזה דאחקות רצו שם, שלושים דאחקות לפחות. אז בערה בו חמתו של רבם של קופים, ופנה לבו לשנאה את גרישה ומרעיו וצווח ככרוכיא: "הלא כאורחי באתם הלום, והנה הבאתם אל סף ביתי את הכרוכיא? כעת אין ביכולתי לצווח ככרוכיא בלא שתתבעני על זכויות יוצרים!"
ואילו הערשל שהתעורר אחריו קרא מאחרי גבו: "הרגע צווחת ככרוכיא. אונה לך!"
ביום ההוא נפלגה סיעת הקופים לשני מחנות. והייתה בהם כנופייתו של רבם, ששנאו את גרישה. והייתה בהם את החבורה ששמרה אמונים לנער ביש המזל, שאיתרע מזלו לככב בבלוק שלי. וכיוצא מזה, לאכול תלפים ורבע פאשלות.
בראות גרישה ורעיו כי יצרו מחלוקת בעדת הקופים, התרחקו ובנו להם מחנה קטן על גדות נחל שזרם במרחק מה משם.
ותשקוט הארץ ארבעים שניה.