גרישה רץ לכיווני, פניו חיוורות כסיד, עיניו קרועות לרווחה, לשונו משתרבבת מפיו וריר נוזל הימנה וכל כולו אומר חלחלה גדולה.
"מה התרחש את נפשך מר גרישה?" תמהתי. הן גרישה אמיץ הלב הסתבך חדשים לבקרים עם גברתנים אימתניים, פרות משה רבנו צווחניות, ושאר מרעין בישין. לעולם ראיתיהו נמלט אי מזה אי משם, ומוצא לו מקלט מפני מבקשי נפשו בצפרדע זבל או במקלט ציבורי שוקק מקקים. ברם, מעולם לא ראיתיו נפחד כל כך.
קמתי מן הערסל אשר בחצר, בו התערסלתי בעצלתיים עד אשר גרישה שבר את השגרה המשעממת. פסעתי אליו מעדנות, וטפחתי על כתפו בעדוד. לאמר: "אל דאגה גרישה. יוסי איתך. שבר נא את אוזני למען אדע את אשר לפנינו, ויחדיו נתגבר על הבעיה".
"ראי…ראייתתיי.." גמגם גרישה החיוור ומכנסיו התלחלחו קמעא. זונדל אשר עד אותה שעה רבץ לו בשמש על גדר האבן הרחבה המקיפה את חצרי, רוקן על ראשו של גרישה קנקן מים צוננים כקרח. דבר אשר הביא תועלת כפולה. ראשית, כי גרישה היה רטוב כליל ולא ניכר כי עשה במכנסיים. שנית, כי גרישה נרגע עד כדי יכולת לספר מה עבר עליו.
"ראיתי זומבי!" נורו המילים מפיו של גרישה. קמתי מאחורי הגדר שאצלה השתופפתי, גזירה שמא תפגענה בי היריות, וחיוך רחב משוח על פני.
"מה ראית?" – "ראיתי זומבי שם למטה ליד המרכז המסחרי, הוא עבר לידי והשתפשף לי בשרוול בלי ששם לב. ברחתי מיד" התייפח גרישה אל חיקי. -"די" אמרתי בקול מרגיע, הבה נלכה לשם ונראה על מה אתה מדבר". כי אל נפשי אמרתי: מן הסתם גרישה ראה איזה תמהוני וחטף התקף פחד.
צעדנו קוממיות לכיוון המרכז המסחרי של השכונה. ליד החנות של דלרוזה, גרישה הצביע ביד רועדת על הכיכר במורד הרחוב.
אכן היה שם זומבי. הוא הלך לאט, באורח מונוטוני, ידיו פשוטות לפנים, ועיניו הבוהות נשואות קדימה ולמעלה. כה הילך עד אשר נתקל בעמוד חשמל. רגליו המשיכו לפסוע "על ניוטרל", בוטשות את הקרקע בתנועות הליכה, אך הגוף שנחסם על ידי עמוד החשמל אינו יכול להתקדם, ומפיו עלו קריאות מונוטוניות כתקליט שבור: !ERROR! ERROR! ERROR…
לא יודע איך זה קרה, או למה זה קרה. אך פניו של גרישה עטו חימה, וילבש עזוז כשרפי מעלה, משורשי שערותיו ועד קצווי מכנסיו הרטובים. בצעקה דלג במורד הרחוב אל הכיכר, לפת בשערותיו של הזומבי והחל לטלטלו נמרצות.
ידי ברזל קרות כמוות עצמו, לפתו בצווארו של גרישה והניפוהו אל על בכוח שלא מהעולם הזה. גרישה פלבל בעיניו, חבט בידיו וביעט ברגליו. אך ללא הועיל. הזומבי המשיך ללכת באופן רובוטי לגמרי, וגרישה מיטלטל באוויר לפניו. גרישה ניסה להתפס בסורג ברזל של גדר כאשר עברו לידה, אך מאחר שהזומבי המשיך ללכת, ידיו נתלשו מן הגדר כאילו אחיזתו אחיזת תינוק. חלף זאת, נתפסו מכנסיו בגדר. הזומבי הלך שניים שלושה צעדים "על ניוטרל", ובצעד השלישי נשמע קול קריעה צורם. מכנסיו של גרישה נקרעו מעליו כליל, והזומבי המשיך בדרכו.
מבעד לחלון (חלון החנות) נשקף וייבב משה רבינו, מדוע זה בושש גרישה לבוא ובאיזה צרה חדשה הסתבך. מה רב היה זעמו בראותו את הזומבי מהלך בחופשיות מול חנותו, וגרישה חביבו החדש ובנו שאימץ לו זה מכבר, תלוי בידיו כחתול אשר הוצא מתוך חבית מים, והוא עירום ועריה משכמו ומטה.
אישיותו הלוהבת של משה רבנו בערה בו והוא קידש מלחמה על הזומבים הארורים באשר הם מתנכלים לבניו המאומצים שבעי התלאה.
משה רבינו ופרתו התמה וישרת הלב, הוציאו ארגזים של מלפפונים ועגבניות בתהליכי ריקבון מתקדמים והחלו מיידים בזומבי על מנת להסיח את דעתו מגרישה. בפועל… רוב הירקות פגעו בגרישה מחמת הפזילה. שמוליק דלרוזה יצא בסערה מחנותו והיה משליך בזומבי מוצרי לנדא מובחרים, וחציו התחתון של גרישה המבועת מזהם את הזומבי בנדיבות רבה.
משה רבינו ושמוליק דלורזה, עם חירף נפשו למות, סוכריות מנטה מהחנות של שמוליק בגרונם, וסכין יפני בידם, זינקו על הזומבי בקול ענות גבורה, ויבתקו את הגידים בפרק כף ידו השמאלית. מיד רפו אצבעותיו של הזומבי, וגרישה נשמט ארצה. הזומבי המשיך לכת בידיים מונפות כשאצבעות שמאלו מידלדלות.
ותחזינה עינינו מחזה אשר לא נראה כמוהו. כי בואו של הזומבי הסעיר את הרוחות לאזרח, לגר, ליתום ולאלמנה. כי ר` זבולון גלזומיצקי עמד במרחק בטוח מן הזומבי ותקע לעומתו בשופר בכל עוז, עד כי סמקו פניו כעגבניה ונזלת ניתזה מאפו לכל עבר. סוצ`ין התאילנדי שמט את החתול אשר צד זה עתה ועסק בפולחן אלילים, ויעש טבח גדול באוכלוסיית הנמלים האזורית, ואת דמם הזה על הזומבי שבע פעמים. מספר יתומים בעלי כושר זיהוי מפותח נשרכו אחר הזומבי בקריאות "אבא.. אבא..". ואלמנה זקנה גידפה את הזומבי במילים נמרצות, ופיה חסר השיניים נפער כמערתו של השטן, עת זעקה לעברו כי פסו אמונים מן הארץ ואפילו על המתים אי אפשר לסמוך שישארו בקברם. לפתע השתנתה ארשת פניה כבמטה קסמים, ותפול לרגליו בתחינה כי הנה בא זמן ימיה והיא חייבת ללמוד ממנו את הטריק כיצד מבריזים מן הקבר.
בעוד הברדק סביב הזומבי נמשך בכיכר העיר, התכנס החפ"ק המורחב שלנו לישיבת חירום.
ועל כך… ברשומה הבאה.