השמש עלתה למרומי השמים, ובשדה הבור שליד בית הכנסת נערכו הכוחות הלוחמים.
במערב נערכו כוחותיו של האדמו"ר געצל, חמושים בקיסמי שיניים ובמטוסי נייר. במזרח עמד האדמו"ר מסעוד הזקן ושרגא הזקן לידו. הפריץ ישב ליד קיר בית הכנסת, לידו היה דלי מים, והוא הטיל לתוכו את חכתו ודג מתוכו דגים מטוגנים עם צ`יפס. מולו ישב הפרוע ליד דלי אחר, ודג קרנפים שמנים ומחוצ`קנים.
"איפה משה רבינו?" נדאג מסעוד הזקן, שהרי היה משה רבינו חלק נכבד מתכניתו האסטרטגית של מסעוד הזקן. טרטור מנוע גוסס נשמע מרחוק, ומעבר לעיקול הרחוב הופיעה הרנו אקספרס החבוטה של משה רבינו. זו ששימשה אותו להובלת ארגזי עגבניות מרקיבות למחצה ושאר ירקות במצב גרוע עד זוועתי.
משה רבינו עצר בחריקה ליד צבא מסעוד וחימש את כל החבר`ה בשלל מיני ריקבון.
האדמו"ר געצל הורה לשלישו הצבאי, בעריש, להניף את דגלו, קוץ גדול מפוצץ חצ`קון על שדה צהוב. מנגד הניף מסעוד דגל ועליו תיש פיסח על שדה ירוק.
הכוחות צעדו אלה מול אלה ואז נגלתה תוכניתו המבריקה של מסעוד, שהיה אסטרטג ממולח. מקפלי הג`לביה שלו שלף מסעוד ציור עקום של אמו זקנתו, ונפנף בו מול פניהם המתחלחלות של אנשי החיל בצבא האויב. ואלו, שלא היו רגילים לצפות במחזות זוועה קשים שכאלו, ניגפו כזבובים בפני אויביהם.
משה רבינו טיפס בהתלהבות על תל, הניף אל על את ידיו העמוסות בירקות רקובים וצרח "ניצחון!". והיה כי ירים משה ידיו וגבר מסעוד, אבל מיץ של ריקבון נטף עליו מתחמושתו האצילית והבריק את קרחתו בשמש הבוקר. אז אזר בעריש כגבר חלציו והוציא לשון לשרגא הזקן. הלה לא עמד בכך וקרס על ערימת תחמושת בלתי טריה בעליל.
כהרף עין אחזו כמה מחסידיו של געצל במסעוד המצווח, הטילו אותו על הקרקע והחלו בועטים בו בהתלהבות עצומה. משה רבינו בא בריצה אבל באמצע נמלך בדעתו וסחב קצת דגים עם צ`יפס מהפריץ. שרגא הזקן ניסה לקום, אך נפל שוב. הנתז האדיר שנבע מנפילתו על ערימת ירקות רקובים, הבריחה את צבאו הבועט של געצל, ובישמה את מסעוד הזקן למשך ימים רבים.
געצל הלך לביתו כואב ועייף והרהר בקץ עידן אדמו"רותו. מסעוד הסתגר במקלחת ולא יצא משם אלא לאחר יומיים, מסריח מכל מיני בשמים.
בליל שבת הבאה, נשא מרא דאתרא דרשת מוסר גדולה בבית הכנסת, ודרש מן הקהל לפשפש במעשיהם. "וראו לאן הגענו במעשינו וברדיפת הכבוד שלנו!" סיים מרא דאתרא בקול בוכים, ולרגע רפתה רתחנותו….