ראשית כל הבהרה: לכל אותם ברנשים שמסתירים את אישיותם כלילת המעלות תחת שמות מרשיעים כגון "לוברטובסקי" או "דז`ימיטרובסקי" וכיוצא בזה, אין את נפשי שירגמו אותי בגרגרי אבק או בפצפוצי אורז בעת לכתי ברחובות העיר.
כמו כן אין ברצוני כי לאור לבנה קסום, בלילה נטול ירח (זה מסתדר ביחד?), יעמדו תחת חלוני אותם אלו שנפגעו ממה שכתבתי, ישירו לי בלדות וסרנדות ויפריעו את שנתי הערבה. אי לכך ובהתאם לזאת באתי לגלות דעתי כי זה סתם בצחוק ובלי כוונה לפגוע, ובכלל, אני מתנקם בהם על שהייתה לי ילדות עשוקה, הורים מכים, חרדת נטישה, הרטבת לילה, ושפעת בגיל 8.
ועכשיו לסיפור.
חשבתי שהיצור המגודל ירפה ממני לאור העובדה שהתאספה במקום התקהלות גדולה שהסתכלה בעניין במתרחש. אבל מתברר שהנ"ל היה נבל ובליעל עד בלי די, שלא עניין אותו משום דבר. הוא נגש אלי בשני צעדים גדולים ו…
שוטר שעבר במקום פיזר את ההתקהלות והציל את עורי מיד הגורילה, שהבטיח לי חגיגית בשם כל הקדושים ובשם אבותיו נוחם עדן (עלק) שהוא עוד יתפוס אותנו ויכסח אותנו עד שורש.
בו במקום גמלה בלבי ההחלטה שהוא רשע מרושע כמעט כמו משה רבנו. ובעצם… צריך להעמיד את שניהם שיעשו ביניהם זוג או פרט כדי לברר מי מביניהם נבל יותר גדול.
לאחר שתי דקות של חיפושים מדוקדקים, מצאתי את גרישה ברחוב הסמוך כשהוא מסתתר בתוך מיכל אשפה ירוק ומצחין במיוחד, מה קוראים אותו צפרדע זבל.
איך שחילצתי אותו משם תפסו בכתפינו זוג ידיים עבתניות…. אוי לנו כי הושברנו. זה ההוא!
גרישה שמע פעם כי ישנה דרך לגבור גם על גבר גדול וחזק ממנו במכה אחת טובה, שמכוונת בדיוק למקום הקדוש לאיסלאם. בזמן שהוא יתקפל על המדרכה אנחנו נברח.
גרישה הניף את רגלו בכל כוחו על מנת לבעוט כהלכה, בדיוק לפי הספר. אבל בהוראה מספר 4 הוא פישל. הרגל שהייתה אמורה להשאר על הריצפה התעופפה בעקבות השניה. גרישה נתן גלבה בדיוק על פי "ספר הפאשלות השלם" שהתברר שגרישה תלמיד נלהב שלו…
מאחר שגרישה פישל בנסיון הבעיטה הכושל שלו… %%$#@*&%$%#@*&!!! …שירכנו את רגלנו חזרה הביתה מוכים וחבולים. כשעברנו מתחת לחלון של משה רבנו הוא זרק ליבת תפוח ישר לפנס הכחול בעין שלי. מה שהעלה את המניות שלו בצורה תלולה והכפיל את הסיכויים שלו לזכות בתחרות עם הבריון ההוא על תואר הזבלבל הנכסף. סידרתי מחדש את החבל בחצר עם הדלי. מרוב שהייתי עצבני מילאתי בו במקום מים ב…. לא משנה! לא הכל אתם חייבים לדעת!
שעתיים ישבנו בחדרי וקיטרנו על מר גורלנו עד שנשמע רעש מוכר וחביב מן החצר. מישהו נכשל בחבל.
רצנו מהר אל החלון כדי לחזות בזיו נוגהו של מחזה מלבב. איזה בנדודשווילי התאמץ לקום על רגליו ולהעביר מעל עיניו את תכולת הדלי שנשפך עליו. ערימות של חומר גלם שיוצר במפעלים המשולבים של תעשיות רקסי – הכלב המנוול של משפחת חמוסי הזוועתית מקומה שלישית.
נו טוב. הוא צעק קצת על ילדים בלתי מחונכים והתנדף משם, משאיר אותנו מוחנפים ביותר בקשר לדעה שלו על מצב החינוך שלנו. ותשקוט הארץ 40 שנה/או עד שיהיה לי משהו מעניין לכתוב. כי הרשומה הזו הייתה על הפנים.