איך שנחתנו על הקרקע, באו אלינו במרוצה שלושה מן המשמר השוויצרי של הוותיקן. אנשים מסביב הביטו בתרנוגולות האחוזות בידינו, ומלמלו משהו על צער בעלי חיים. רק האפיפיור שרבב מחלון משכנו רגל שעירה ומצולקת, ואצבעותיה האדומות מנופפות לנו לשלום.
הערשל שנורר ניצל במהירות את היסח הדעת שנוצר כאשר השומרים השוויצרים תלו מבטם באגזמה הקדושה של ה"פאפא", והשליך על ראשיהם את המעיל המצחין של זונדל החלמאי. בזמן שהם מגדפים באדיבות שוויצרית מתורבתת ומנסים לחלץ ראשיהם מסבכי המעיל הגדול, פילסנו לנו דרך במרוצה דרך ההמון. הערשל וזונדל ניצלו את המרוצה על מנת לריב ביניהם בצעקות על המעיל שנזרק, בעוד שגרישה מושך אותם אל מבוי קטן שהתברר כי הוא מוביל לבית קברות. הם רצים בין המצבות ומתקוטטים, וגרישה רץ במקביל ומנסה לשווא להפריד.
לבסוף נואש גרישה מאמצעי השכנת השלום המקובלים. הוא הוציא מכיסו שופר בגודל של באזוקה ותקע תקיעת עולמים. הדבר פעל את פעולתו. הערשל וזונדל הפסיקו לריב והביטו כגלמים באשר הולך סביבם.
לקול התקיעה מישהו חשב כי זהו שופרו של משיח וזמן תחיית המתים הגיע.
מתחת למצבות השתחלו וקמו ישני עפר, מפהקים ומתמתחים, והלכו לצחצח שיניים. בדרך הם נתקלו בגרישה, הקיאו בחלחלה, וחזרו לנוח מנוחת עולמים. ביום ההוא נוסף לתסמין המיתה שלהם, תסביך פסיכולוגי המכונה "סינדרום תחיית המתים". אין ספק שמראהו של גרישה ניצב למול הערשל וזונדל, השפיע קשה על האטרקטיביות של תחיית המתים בעיני קהל הצרכנים.
גרישה משך בכתפו ופנה ללכת, בעוד הערשל מצביע ביד רועדת ובפנים חיוורות כסיד על מצבה שלא נסגרה כראוי וישנבו של המת נשקף מבעד לחרכיה.
מצאנו לנו אכסניה והחילונו לתכנו את הפריצה למרתפי הוותיקן. לאחר מכן הלכנו לישון, כשזונדל נשבע שבועת עולמים בחיי געצל בן דודו המנהיג כנופיית גנבים, כי הוא עוד יפרע מהערשל על פרשת המעיל.
רד הלילה ושעת חצות הגיעה. התגנבנו עקב בצד אגודל אל מאחורי הבניין שממנו הכניסה למרתפים. זונדל וגרישה החזיקו פנסים רבי עוצמה. זונדל פתח את החלון ודחק את עצמו פנימה. קול חבטה עמום בישר כי זונדל נפל בראשו תחילה. צפוי.
נכנסתי בעקבותיו, זונדל היה שרוע על הריצפה ומחכך בידו את פדחתו הדואבת, כאשר הערשל חזר על אותו תרגיל מזהיר, ובנופלו קבר את ראשו בבטנו הרחבה מני ים של זונדל.
זונדל החל לצרוח בלחישה באוזנו של הערשל, כשהוא משתמש בכפות ידיו על מנת לוודא שהצלילים לא יברחו. כמו כן, כדי לוודא שהצלילים לא יברחו, הוא קשר אותם ברצועה לטבעת שהייתה קבועה בקיר.
עד שגרישה הספיק גם הוא לחבוט את ראשו ברצפה, הספקתי להפריד ביניהם ושמנו פעמינו אל המרתף.
זונדל פרץ את דלת המרתף על פי שיטות עתיקות יומין שלמד מגעצל בן דודו, וצעד אל תוך החושך. שמענו רק "ספלאש" רטוב וזונדל נעלם. גרישה הדליק את פנסו, ומצא כי זונדל שקוע עד שפמו המצהיב מטבק בסיר ענקי של ספגטי ברוטב עגבניות. התברר שהאפיפיור רק עבד על כולם כי הוא וקהל עדתו הם סגפנים מתנזרים, ובלילות עת כולם ישנים הם מתגנבים למטבחי הענק שבמרתפים וזוללים עד כי מלאה כרסם. ואף האפיפיור לא טומן ידו בצלחת, כי אם בסיר הגדול מכולם. והרי הוד זללנותו מקפיד לרדת לשם מדי לילה בלילה, ומקפיד לזלול כדבעי ולשתות כדת, על מנת לפרנס את הרטבת הלילה שלו.
מה שרציתי לומר ופספסתי לגמרי את הנושא מרוב שאני חפרן… כי איתרע מזלנו להגיע למרתף של המטבחים במקום למרתף של אוצרות בית המקדש.
הערשל שלח ידו למשות את זונדל מן הסיר, אך הוא נפל לסיר השכן. על פי הקולות שבקעו משם, התבשיל לא ערב לחכו. גרישה נעלם לאנשהו, הסתכלתי סביב ומצאתיו דולה ומשקה בהתלהבות מאיזה סיר של נזיד נתעב ועלום שם.
לומר את האמת, לחלץ את שני השלומפרים השלומיאלים הללו, הערשל וזונדל, מתוך סירים בגובה שני מטר ובעלי קוטר דומה, לא הייתה זו משימה קלה. אולם לאחר מאמצים רבים הצלחתי למשות את זונדל מן היאור של רוטב העגבניות, והוא סייע בידי למשות את הערשל מבין הקציצות. לאחר מכן הלכנו כולנו לשלוף את גרישה, שנפל לתוך הסיר שזלל ממנו. על מנת שגרישה לא יתפתה לשוב אחור ולחזור לזלול מן הסיר, עשינו בו כולנו את צרכינו, ולאחר שהפקנו יבול רב הסתלקנו מן המקום.
חתולי המקום וכומר ישיש הסתכלו בסקרנות בחבורה המוזרה שהתגנבה מחלון הבניין, מרוחה בתבשילים מתבשילים שונים. אנו מיהרנו להסתלק לכיוון הבניין שמעל מרתפי האוצרות. הכומר מיהר לשלוח SMS.
הפעם הכניסה לבניין ולמרתף עברה למישרין. בעיקר בגלל שהקפדנו להאיר בפנס לכל מקום בטרם נכנסנו אליו. החילונו לשוטט במרתף, ובראותנו את כל שכיות החמדה אשר שם – לומר את האמת – עינינו יצאו מחוריהן. הגדילו לעשות עיניו של הערשל שנורר, שלא הסתפקו ביציאה מחוריהן אלא קמו לשוטט בסביבה בליווי מדריך טיולים מוסמך.
בטרם הספיקונו להניח ידינו על אוצרות עמנו העתיקים, שמענו רעש והמולה מלמעלה. הצצה גנובה שעשו למענינו זוג עיניו המטיילות של הערשל, גילתה כי חיל גדול של כמרים ואנשי המשמר בליווי אנשי תקשורת וצלמים עומדים עלינו לכלותנו.
הערשל שרק לעיניו והן חזרו למקומן בצייתנות. וגרישה שמצא פתח מילוט קרא לנו לבוא אחריו. זונדל והערשל התחרו ביניהם מי יצא ראשון החוצה. הם רצו שכם אל שכם וניגפו כאיש אחד באסקופה המוגבהת של היציאה. גרישה ואנוכי עזרנו להם לקום, ולא הפסקנו לרוץ עד שהגענו לנמל, אלא כדי לקנות 4 דגי זהב באיזו פיצוציה.
משהגענו לנמל, קלע זונדל משערות זקנו רתמות ורסנים לדגי הזהב. ומשעה שקפצנו למים הם משכו והסיעו אותנו על פי הנהגת המושכות אשר נהגנו בהם, עד כי הגענו אל חופי ארצנו הקדושה.
למחרת בבוקר יצאו כל כלי התקשורת בכותרות על נסיון הפריצה אשר התרחש בוותיקן. כמו כן הודיעו כי נתפס האפיפיור על חם, כשהוא זולל בכל פה במטבחים שהוסוו במרתפי הוותיקן.
מלבד מספר הערות על צורת האכילה של האפיפיור (הוא אחז מזלגות בכפות ידיו ואצבעות רגליו וזלל בכולם בו זמנית), תהו כולם הכיצד רימה את כולם כי הוא סגפן ולמה לא הסתתר כששמע אנשים באים.
האפיפיור ענה כי אינו מצטער. מלבד זאת, לא יכל להפרד מן התבשיל כאשר באו אנשי התקשורת, מאחר וזה היה התבשיל הטעים ביותר שזלל בימי חלדו.
בתמונה שמתחת לכתבה נראה האפיפיור מרוקן אל קרבו את הסיר המפורסם של גרישה….