לבוש היה בחולצה לבנה קצרת שרוולים ומכנסי זלמן בצבע חאקי, חובש היה כובע טמבל ונועל לרגליו סנדלים של שבת. כך השיגני גרישה בעצם יום חג עצמאותנו המקודש לעמישראל מזה שישים שנה ארורות.
מדקדק היה גרישה לחוג את החג כהלכתו, ללבוש בגדי חלוצים, לחטוף פטישים בראש (לא. לא פטישים קפיציים, מדובר בפטישים של חמש קילו), למנגל את עצמו לדעת, ולחוש התרוממות רוח גדולה הנובעת מעצם הידיעה כי הנה אנו עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים המאוחדת.
בשאתו דגל המתנופף על נס, קרא אלי גרישה בגאון: סולו סולו המסילה, סולו סולו פנו דרכיה, כי חג לשד בשילה מימים ימימה!
חמישה ג`יפים עצרו לידינו. יורם ושב"כניקיו מזמרים בהתלהבות משירי ארץ ישראל הטובה והנושנה, וזונדל החלמאי מנצח על המקהלה במקל אשר חמס מעם מסעוד הזקן. הערשל שנורר ציווח עימם בגרון ניחר ובעריש פשפש בקדרותיו.
נאוו שבילי ארצנו המתפתלים בשדות מוריקים, נאוו שערות זקנו המדובללות של הערשל היודע נגן. הכול יפה היה ומאיר פנים, כאשר נישאנו אל היער לקיים את מצוות היום בהידור.
ביעף חלפו הג`יפים בין העצים, ביעף חבטו ענפים נוטפי שרף בפניו הענוגות של גרישה יקירנו, ביעף נמוגו באוויר הפתוח נפיחותיו של בערל המנומס, ואגב כך הגענו אל האתר שהוכן מבעוד מועד.
אורנים וברושים נדו לנו בראשיהם עת זינקנו אל בינותם מן הג`יפים. בעריש זינק מן הג`יפ בקול תרועה רמה והאדמה נסדקה תחתיו. יודעי דבר סיפרו כי במרחק מילין אחדים פרחו יונים מעוצמת החבטה. איתרע מזלו של זונדל החלמאי לקפוץ באותו זמן עם בעריש. אז נישוף זונדל באבן וכל עצמותיו התפוקקו.
גרישה קושש עצים בשביל הקומזיץ המסורתי ועורר עליו את חמתו של דוב שמן אשר חלף במקום ועסק בענייניו. בעוד גרישה נמלט על נפשו מפני הדוב, דלק אחריהם בצליעה זונדל החלמאי, וקרא בקול תפילות נשכחות שכתבו ארזי הלבנון אדירי התורה בשכבר הימים, ותקע בשופר לסירוגין.
בעריש כרע מאחורי שיח וסגד לאמא טבע. בעודו מחפש את הטישו על מנת לקנח את עצמו, דלג מעליו גרישה הנמלט וניגף בזקנו השופע. בעריש הופיע במחנה, כולו אומר זעם וחימה שפוכה, מכנסיו מופשלים באזור הברכיים, גרישה הלפות בעורפו מתפתל בידו האחת, ודוב חסר אונים בשנייה והרי הם מקשיבים לתוכחות רועמות מפיו של בעריש אמיץ הלב. והדוב עונה בעל כורחו אמן.
יורם נפנף במרץ על המנגל עת שניים מפקודיו חתו בדיצה במדורה קטנה, וזרו בה תפוחי אדמה ובצלים. עמיתיהם טפסו על העצים לשבור ענפים יבשים לכלכל את האש. אחד מהם נשמט מן הענף עליו עמד אל הענף אשר מתחתיו, אז נחבט במקום המקודש לאיסלאם ובדיעבד גם לדתות אחרות, כאשר נפלטה מפיו אנקה כאובה לאמור – דיו!
הדוב ישב בשקט וגבו אל עץ תחת איומי אצבעו המתרה של בעריש. גרישה נחפז להכין פיתה מיד כשהבשר הוכן, חיישינן לסטייק שניצון. הערשל וזונדל פיזמו בהתלהבות הלל והלל הגדול.
עמסו הקיבות ופקעו הכרסות, והחבר'ה התכוננו לעזיבה. בעריש הטיל על הדוב לאסוף את הזבל וערך את קדרותיו על הג`יפ. גרישה הביט בדוב בעיניים טובות ורחימאיות ולחש באוזנו ניחומים: "מחר גם אתה תחגוג עצמאות"….