לאחר העדרות ארוכת שנים שבתי אליכם. עת ימים קשים באו להם לישראל, רבו הצרות ותכפו הגזירות, איתרע מזלי ואכלתי אותה. לפחות דבר טוב אחד יצא מזה – אני כבר לא רעב.
והנה, עת נמאסו עליכם חרוזי המרוטים ושירי הדלוחים, הפציע בראשי הרעיון כי מישהו צריך אל נכון לקדוח בראשכם חור בל יסתם!
ובמקום שאין אנשים התנדבתי להיות איש, והרי קדיחותי. תהנו.
"היום יום הולדת לגרישה… יושב לו וצורח.. בבית המרזח… היום יומולדת לגרישה..ללהלהלה". כך שרו מלוא גרונם המשתתפים במסיבת יום ההולדת של גרישה…
שבוע לפני כן החילותי מחזר על הפתחים ומזמין את מיודעינו למסיבה רבת משתתפים, על מנת לחוג את יום הולדתו של גרישה הבטלן. ואכן, כל מיודעינו קמו ובאו.
גרישה לא הובא בסוד העניינים. על מנת להסיח את דעתו מן ההכנות, אמרתי לו כי פרת משה רבינו שמה עליו עין. גרישה מיהר אל חנות הירקות של משה רבנו על מנת לזעוק חמס ולהתרות בו, כי ארבעה אבות נזיקין גלומים בבתו. הצד השווה שבהם שדרכם להזיק ושמירתם עליו. ולא… הפקחים העירוניים יקנסו אותו על הנחת מפגעים בשטח צבורי.
משה רבנו שראה כי כלתה אליו הרעה, השליך מאחורי גבו של גרישה קליפת בננה. אז טען לפניו בחביבות ובמתק שפתיים, כי איזה זקן מחלק סוכריות בקרן הרחובות.
גרישה פנה לרוץ לשם והביא גלבה רבתי על קליפת הבננה. בקרת נזקים מהירה גילתה כי שתי ידיו נשברו.
למחרת השכם בבוקר, הגיע גרישה אל החנות, ובידיו המגובסות והדוויות שפך שמן אצל פתח החנות. משה רבינו קם עצבני על הבוקר, רב עם אשתו מריבת עולמים, ומיהר אל החנות. בוקר שגרתי.
כאשר עבר את סף החנות החליק על השמן, וישתחו אפיים ארצה. הוא שבר את תנוך אוזנו השמאלית, צמד שערות אשר שרדו לפליטה על פדחתו הקירחת, ושלושה גזרים שידו הכתה בהם בנפילתו. משה רבינו הגיש נגד גרישה תביעת נזיקין אצל ועד יושבי הברזלים, והשכונה צהלה ושמחה.
תוך כדי שגרישה ומשה רבנו מנהלים את מחול הדרורים שלהם, עסוקים היינו בהכנות ובסידורים למסיבת יום הולדתו של גרישה. איש איש תרם ממרצו, מאונו ומהונו לאירוע. בעוד אשתו של בעריש מבשלת קרעפלאך, וחברותיה אופות עוגות ומכינות מגדנות וזבל ברוטב בן-אלף האיים, פינינו את החצר מה"מחנה" של גרישה, מן הדובי שלו ומעוד כל מיני שטויות ששמר כעל בבת עינו. במקומם הוכנסו שולחן גדול, פינת ישיבה ומנגל. כמו כן נערכה מדורה לקומזיץ.
נחזור למסיבת יום ההולדת העליזה והסוערת. הערשל ויורם, מפקד השב"כניקים ערכו ביניהם תחרות שתיה. בעריש וגעצל התחרו מי זולל יותר קרעפלאך. דאנג`יגאנו ההודי חלץ את נעליו ופשט את גרביו וריקד על הגחלים במדורה כמנהג הודים עתיקין קדישין. שני שב"כניקים מיוזעים עמלו בנפנופים על המנגל ושרפו כליל את הפרגיות. שמערל וזונדל שרו לגרישה מחרוזת שירי רועים ואוהבים. גרישה הנרגש מחא דמעה סוררת אשר גלשה מזווית עינו. כמו כן הוא מחא כפיים, שבר את הגבס ועיקם את ידיו השבורות, ויזעק זעקה גדולה ומרה.
משה רבינו שרבב מן החלון את ראשו, כולו סמוק מזעם עד תנוכי אוזנו המגובס. וכה צווח משה רבנו על קהל עדת החוגגים בחצר, כי אם לא יתנדפו משם בתוך דקה ורבע הרי שהוא מזמין גמדים עומואים כחולים המכונים "כפתורים". או בלע"ז – שוטרים.
יורם נזעק אל מולו ויזעק כלפיו בחרון אף : "הלוא תבוש איש נכלים? לבחור יש יומולדת ואתה מקשיח את לבך הערל?"
גזירה על דברים היוצאים מן הלב שיכנסו אל הלב, כמאמר חז"לינו, פיו של משה רבנו נפער באין מענה, דמעות חרטה שפעו מעיניו כמעיין המתגבר עד אשר כיבו את המדורה, ודאנג`יגאנו זעק חמס…
הערשל הזמין את משה רבינו להצטרף אף הוא אל החינגה, וקיתונות של בוז ושל קולה הוטחו בפניו מאת הנוכחים.
משה רבינו הדרדר במורד המדרגות עוטה חלוק בית ונועל קרוקס מזוייף. לאחר שהערשל האביס אותו בשני שיפודים וארבעה קרעפלאך, נשבע משה רבינו חי אבותיו, כי הוא מתחרט על מעשיו הקודמים, ואימץ לו את גרישה לבן כמנהג האינדיאנים.
גרישה ומשה רבינו זינקו על השולחן ברגליים קלות ופתחו בריקוד קדצ`קה סוער. מתברר שמוחות גדולים חושבים זהה. כי בדיוק באותו הרגע, מעדו שניהם ונפלו על הריצפה בפישוט איברים. אבוי לאבריהם המגובסים והחבולים…
צחוק אדיר פרץ מפי כל הנוכחים יחד עם שיירי אוכל ושתיה. זלמן וגעצל התווכחו מי ירק אוכל למרחק יותר גדול, אך השתתקו בכלימה כדרדקים בפני רבם, כאשר שמעו את שמערל וזלמן אשר הגדילו לעשות, ויתווכחו ביניהם מי פרק יציקה גדולה יותר במכנסיים-מחמת הצחוק.
גרישה קם לנאום אל האספסוף והודה להם במילים נרגשות. הנוכחים מחו דמעות שחורות בשרוולי חולצות מוכתמות.
מתוך מכונית שרד מפוארת הגיחה הדיילת והגישה ביד גרישה כרטיס ברכה מלא ברכות ואיחולים מאת הפאפא הקדוש היושב ברומא. צורף בזה מכתב תחנונים המעתיר בקשות לקבלת סיר נוסף של תבשיל כאותו תבשיל אשר זלל אז האפיפיור ומצא כי ערב לחכו במאוד מאוד.
ר` זבולון גלזומיצקי ומר שמוליק דלרוזה הגישו שי מעוטר לגרישה-צרור מוצרים בהכשר "לנדא".
ומסעוד הזקן אשר ליווה את גרישה עת ירדו לו המים, בא לאחל לו לידה קלה ופוריות מרובה בהמשך.
אמת מה נהדר היה מראה התמונה הקבוצתית. גרישה מציץ מבין נפתולי זקנו של בעריש ומחייך אל הדיילת המאושרת כאילו הובילה את בנה לחופה, דאנג`יגאנו בשוליים, עדיין מנסה להבעיר מחדש את המדורה, ומסעוד דובר אליו בפאתוס ומקלו מונף באוויר.
מי מילל לגרישה כי משה רבינו יצבוט בלחיו בחיבה ויטפח על אחוריו בתאווה.
עבדול המחבל נתפס מסתתר מאחורי הגדר, חורש מזימות זדון ואקדח פיקות בידו. יורם ושב"כניקיו אחזו בו בידי ברזל וחבשו לראשו כאפיה ענקית-גרב משומשת וריחנית משל בעריש. כך הוכרע עבדול צורר היהודים.
הנה לא ינום ולא ישן שובר ישראל.
הקודם הבא