לאחר זמן רב שלא העסקתי את ברנשי הבלוק בפעילות אקשן מאסיבית, השתעממו כולם והחלו עושים שטויות.
בחצר אחוזתו הנרחבת של הפריץ, ישב משועמם עמלק הנביא וירה להנאתו חיצים בישנבו השמן של הפריץ. "אייי!" זעק הפריץ בכאב, עת חץ חד תקף את תפנוקי בשרו. "רוץ מצא את החיצים!" קרא אליו עמלק הנביא בלעג, וירה בו עוד חץ או שניים. הפריץ ניסה לסוב את גופו השמן כה וכה על מנת להגיע בידיו אל אחוריו ולתלוש את החץ, אך היה שמן מדי והמטרה רחוקה ממנו. "הלא החצי ממך והלאה" שאג בצחוק עשיו אבינו.
ובמרכז השכונה המולה ותכונה. הטבילה במקווה המרכזי הושעתה. באחת בריכות הטבילה התגלו כרישים, דבר שסיכן את בטחון הטובלים. מרא דאתרא עמד בצד, ודן עם ר' שמיל אסבכר ור' קלמן שנויזל כדת מה לעשות. על שפת הברכה ישב הפרוע וחכה בידו, והדריך את גרישה בדיג כרישים. יוסף מוקיר שבת שהיה אלוף בדגים, פתח במקום מכרה סרדינים וראה ברכה בעמלו. עמו נכנסו לשותפות יונה הנביא, שגם הוא כבר ראה דגים בחיים. וגם בא ר' אייזיק קונצמאכער, שהיה שולף מן הסרדינים את כל נכסיו של הפריץ.
קהל רב התאסף במקום כדי לחזות בר' אייזיק קונצמאכער, המושך מלועו של סרדין רזה את שולחן הכתיבה הכבד ממשרדו של הפריץ. הקול עבר בעיר, והפריץ ושושביניו נזעקו אל המקווה להציל את רכושם. בחפזונו של הפריץ להגיע אל מכרה הסרדינים של יוסף מוקיר שבת, דחף את ר' מוטקע שלומפער אל מלתעות התנינים ששחו שם למטה וחיפשו משהו לנשנש. בזעקת שבר התעופף השלומפער אל המים, וברגע האחרון נתפס בצאוורונו בחכתו של גרישה, שבזה הרגע איבד את הכריש שהעלה לטובת השלומפער.
מר נפש היה גרישה. עד שסוף סוף הצליח במשהו, שבה יד המקרה הרעה ופגעה בו. לא התנחם גרישה בעובדה שהציל את ר' מוטקע שלומפער מן הכרישים, ורץ להתייפח בחיקו של משה רבינו.
בינתיים הפריץ התחיל מכות עם יוסף מוקיר שבת. בעוד יוסף מוקיר שבת נאנק תחת עולו של הפריץ השמן ומתייסר תחת ידו הרשעה, תפסו עשיו אבינו ועמלק הנביא את יונה הנביא וזרקו אותו למים. כריש גדל ממדים שחלף במקום בלע את יונה הנביא שנאנח בקול: הוי… לא עוד פעם…
גרישה השליך מידיו את החכה ורץ לעזור ליוסף מוקיר שבת. אבל לרוץ במקווה הרטוב זה לא חכם. גרישה דפק גלבה של מלכים כנענים בצד המקווה, וכפסע היה בינו לבין מלתעותיו של כריש בריון שקרב אליו בחיוך זדוני. משה רבינו סינוור את הכריש בקרחתו ומשך את גרישה בכל כוחו, אך הכריש הצליח לאחוז בשולי מכנסיו של גרישה וניסה לגרור אותו אל המים. כך משכו משה רבינו והכריש עד שנקרעו מכנסיו של גרישה, והוא נפל על משה רבנו כשרגליו העירומות מתנופפות באוויר וכל כולו אווירת מקוואות.
הפרוע הניף את גרזינו על כתפו וירד במים רבים על מנת להציל את יונה הנביא. מסתבר שהמים לא היו כל כך רבים. כי מדי פעם בפעם הציצו נוצות אוזניו של הפרוע מעל למים, והתוו את מסלולי מאבקיו של הפרוע בכרישים מתחת לפני המים. בעוד המים מאדימים מדם הכרישים והפרוע עולה מהם כשתחת בית שחיו אחוזים מספר תנינים מכוסחים, ובימין עוזו הגרזן עטור הניצחון, הניח בעריש יד כבדה על כתפו של הפריץ ובירכו במזל טוב. הפריץ חדל לרגע ממהלומותיו אשר חלק ליוסף מוקיר שבת, ותמה מדוע מגיע לו מזל טוב. – "בשעה טובה ומוצלחת נולד לך בן זכר!" בישר אותו בעריש במאור פנים. נהרה נשפכה על פניו של הפריץ. ברוב שמחתו חיבק את בעריש סביב כרסו השעירה, ורץ לביתו על מנת להזכר שאין לו אשה ולא בן ואפילו לא זכר…
בזעם רץ הפריץ בחזרה אל המקווה, כדי למצוא דלת נעולה ולשמוע לפי הרעשים איך כל החבר'ה עושים שפטים בעשיו אבינו ועמלק הנביא, שנותרו ללא מנהיג גואל ומושיע. לבסוף נפתחה הדלת אל פרצופו של הפריץ, והעיפה אותו הצידה אל פח האשפה הגדוש. ומן המקווה יצאו עשיו אבינו ועמלק הנביא כשהם חבולים וקרועי בגדים.
בפנים ביתר הפרוע בגרזינו את הכרישים ששלה מן המים, על מנת לברר באיזה מהם טמון יונה הנביא. לבסוף נחלץ יונה הנביא ממעיו של כריש, מכוסה זוהמה וזקנו מלא ריר. מישהו השליך מגבת לכסות את קדושתו של גרישה, וכולם צעדו יחד אל ביתו של יוסף מוקיר שבת לחגוג את נס ההצלה.
מרא דאתרא נתכבד בברכה. הציע מרא דאתרא לשמעריל לבצוע את הפת.
"מה בצע בביצוע מבצע בו בוצעים את הפת?" התחכם שמעריל כלפי מרא דאתרא, וחטף סטירת לחי מצלצלת. "לא מדברים בין נטילת ידיים להמוציא" נופף לעברו מרא דאתרא באצבע נוזפת. בינתיים נפתחה הסעודה והציבור סעד על סרדיניו הדשנים של יוסף מוקיר שבת. חגיגה זו גם הסתמנה כ"שלום זכר" לבנו הדמיוני של הפריץ.