חום כבד אפף את השכונה.
בביתו הלך גרישה עוטה סינר, והגיש תקרובת ושתיה קלה לקירות ביתו המיוזעים. על הספה היה שרוע הפרוע, וזימר בקול חמשיר פרי דמיונו הקודח:
ברנש אחד שמן עושה לו דיאטה,
רץ בחדר כושר עם ברטה,
בא שמן אחר שגם בקטע,
ומורט את שערות רגליו עם פינצטה…
את הזמרה הערבה קטע קול נקישות בדלת. ר` אייזיק קונצמאכער בא לדרוש בשלומו של גרישה. "מה שלומך ילדי הקט?" שאל ר` אייזיק וצבט בלחיו של גרישה בחביבות, כמנהג הדודים הטובים…
…רק שהוא צבט בעזרת פלייר…
גרישה זעק בכאב ומשך בזקנו של ר` אייזיק, עד שהלה עזבו והריק על ראשו מגש עמוס בתקרובת ושתיה קלה. ר` אייזיק התרענן מחמת השתיה הקלה שזרמה במורד לחייו וזקנו, ורדף אחרי גרישה למטבח. קולות כסאות נופלים בישרו שמרדפים סוערים מתחוללים מסביב לשולחן המטבח. הפרוע ניגש לפתח המטבח והביט בעניין במתחולל. בדיוק בזמן כדי לראות את ר` אייזיק קונצמאכער ניגף בזקנו הארוך ומשתטח באנחה אפיים ארצה.
לאחר תבוסה מוחצת זו, הסתלק ר` אייזיק מן הבית אבל וחפוף ראש. הפרוע הביט אחריו מהורהר וענני עשן עלו ממקטרתו. לא שהיתה לו מקטרת ולא שהוא היה מעשן, אבל בכל הסיפורים מישהו הביט אחרי מישהו אחר, כשהוא מהורהר וענני עשן עולים ממקטרתו.
כעבור ימים מספר, ישב גרישה עם זונדל החלמאי והערשל שנורער. כך צפה בהערשל שנורער, הקוצץ בשלווה את שערות אפו הארוכות והמפותלות כשבילי הג`ונגל. אז הפתיע אותו מאחור הקונצמאכער ואחז בעורפו. גרישה ניסה לברוח, אך ידידו ורעו של הקונצמאכער, ר` אייצ`י פאפקע הזקן, איגף אותו וחסם את נתיב נסיגתו.
אז התגבר כארי זונדל החלמאי, ורכוב על אחד מקרנפיו של הפרוע חש לעזרתו של גרישה. גרישה נאחז בידו של זונדל, זינק על הקרנף ומיהר להתיישב. המשימה הייתה קשה למדי מחמת טלטוליה הקופצניים של ריצתו של הקרנף. ולגודל דאבונו העצום של גרישה – והיה שם דאבון גדול מאוד, התיישב הלה על קרנו הארוכה והחדה של הקרנף דידן.
מה נמלצו אמריו של גרישה באותו רגע, מתוקים מדבש ומנופת צופים הם היו, וקולו הנשבר הילך למרחק מילין רבים. ומשוררים כרו אוזן לשמוע את המסרים החשובים שהיו לגרישה להביע ברוב גידופיו הנלוזים.
במחשכים ישבו ר` אייזיק קונצמאכער ור` אייצ`י פאפקע הזקן, וניסו לחרוש מזימות. אבל לא ממש הלך להם, כי הייתה שם ריצפה מבטון שלא נאותה לקבל חרישה משום סיבה שהיא. בפחי נפש הסתלקו הללו וישבו על ספסל רחוב, ובא שרגא הזקן ונטפל אליהם.
בפאתי חנותו של משה רבינו שכב גרישה ונאנח אנחה רבה, והפריע לר` מוטקה שלומפער לקנות קישואים למרק בצל. שכן שלומפער גדול היה ר` מוטקה… ושכח שבמרק בצל שמים בצל…
משה רבינו הביט בבנו יקירו באהבה והזעיק את פרתו לטפל בו. זה היה צעד נבון ביותר, כי משעה שזינקה פרת משה רבינו על בטנו של גרישה וביצעה שם ריקודים אינדיאניים סוערים, נשתכחו ממנו מכאובי ישנבו וכל לבו היה נתון לבטנו הסובלת. משה רבינו גרר אותה משם בצמתה, בעודו מבטיח לה כי עוונה יכופר וישולם בפרק הבא.
את זעקות השבר של פרת משה רבינו שמעו מקצה השכונה ועד קציה, וצירל – בתו הענוגה והצדקנית של מרא דאתרא שהייתה מסוכסכת עם פרת משה רבינו, יצאה במחול, מעדה ושברה את הרגל…