מהימן גדול היה גרישה, ועוסק בצרכי ציבור באמונה תפלה. כיוון שפסח ממשמש ובא וצרכי עמך מרובים, יסד גרישה לשכה. כל כך תמהו אנשי השכונה כיצד גרישה שדך הוא, מצא ממון הרבה כדי פתיחת לשכה. לסוף יצא הדבר ביד אלו שבאו ללשכה לצורך סקרנות או בקשת עזרה. על טבלה של זהב שנקבעה בחזית הלשכה, נחקק באותיות של קידוש לבנה ושל הבדלה שם התורם ומעשיו הדגולים. אז נודע כי מונבז המלך שלח לו לגרישה אפותיקי בתוך קוואקי ודימוניקי וכתב עליו דייתיקי.
גרישה הזמין את מקורביו לחנוכת הלשכה, ומרא דאתרא התקין מזוזה בדחילו ורחימו. לרגל המאורע ציווה מרא דאתרא על גרישה להפסיק לחטט באפו, אך גרישה החציף פניו כלפי מרא דאתרא. "כלום מקנא אתה?" שאל גרישה בחרון. גרישה משך את ידו מאפו וזקר אצבע עמוסת שלל אל מול פניו של מרא דאתרא: "כלום מוצא אתה בשלך מטמונות נאים מאלה?" אז הנמיך גרישה את קולו ולחש כממתיק סוד: "היטב ראיתיך בפיקניק לכבוד החלמתו של ר' אייצ'י פאפקע. היטב ראיתיך סועד את לבך מפרי אפך". הדבר יצא מפי גרישה ופני מרא דאתרא חפו.
הימים שלאחר מכן היו ימי עבודה ועומס לכולנו. משעה שיסד לשכה, לבש גרישה גברות ועזוז והחל רודה בכולנו, על מנת להגשים את המטרה שלשמה נוסדה לשכתו. לאחר כמה שעות עבודה נתרעב בעריש, וחיפש אמתלה להשתמט מן המלאכה. חיש מהר מצא לו את אמתלאי בת כרנבו, ונסלתקו שניהם שלובי זרוע.
בפנים נעוות מעלבון ומזעם רדף אחריו גרישה אל החוץ וקרא אל גבו המתרחק: "מי צריך אותך בכלל? אני עוד אמצא מישהו חזק וחרוץ ממך!".
כה וכה חיפש גרישה ברחובות ובסיפורי צדיקים, עד שגייס את הגולם מפראג להיות לו עזר כנגדו. הגולם מפראג כלל לא פקפק באישיותו הסמכותית והתקיפה של גרישה, והלך אחריו בלב שלם ובנאמנות רבה. כך אירע בשעה בה נכנס זונדל החלמאי למשרדו של גרישה והוא עמוס ניירת בשתי ידיו, ניבט אל מולו הגולם מפראג והוא מסביר פנים שלא כהלכה. אז נבקעו מעיינות תהום רבה… שלולית גדולה וצהבהבה נקוותה תחת ברכיו הפקות של זונדל, ופחדו הציף את רצפת הלשכה. "קישטא!" ניסה זונדל להתמודד בעצמו עם המצב, ולא עלתה בידו. "הסתלק מפה! לך למקום אחר!" רעדו שפתותיו של זונדל, אך הגולם מפראג לא ענה מאומה ולא זז מכסאו. רק הסתכל עליו כמו גולם…
"גרישה—-הההה!!!" צווח זונדל בפאניקה, "הגולם מפראג יושב לי פה מול הפנים ומפריע לי לסדר את הניירת. תמצא דרך לסלק אותו מפה!" – "יוסלה!" נישא קולו האדיב והממושקף של גרישה מן החדר הסמוך, "בוא בבקשה לעזור לי פה. זונדל החלמאי מפחד ממך. לך בשקט בשקט ובלי לעשות תנועות מלחיצות".
בפתאומיות ובלי להניד עפעף, קם הגולם מכסאו ופסע בצעדי און אל הדלת. בדרכו דרך הגולם מפראג ביציאתו של זונדל החלמאי, שרבה הייתה כיציאת מצרים. וכמו ביציאת מצרים, נבקע הים לשניים והגולם החליק מן החדר בחרבה. כל זה היה יכול להסתיים בשלום, אילולא שבשעה שנפל, ניסה להאחז הגולם מפראג בזקנו המדובלל של זונדל החלמאי. ובנפילתו ארצה טיבע את פניו במימי הים הגדול.
זעקותיו של זונדל הרקיעו שחקים.
מכל החדרים הסמוכים נבהלו ובאו כולם לראות מה קרה. אף מתרשיש ומאיי הים הרחוקים באו, ותהום כל העיר. כלומר, נעשו כולם הומואים.
תייר ישר דרך מתרשיש שסירב להיעשות הומו, התווכח בלשון עלגים ובקולי קולות עם שמערל עורך הדין. הלה הרצה בפניו טיעונים רבים ומלומדים, אך לתייר היה טיעון משכנע יותר. באחת הניף את ברכו האיתנה ונעצה בתפארת עוזמו של שמערל. שמערל התקפל ארצה תוך שהוא מסנן חרפות וגידופים, ומונה אחת לאחת מקצועות הגונים בהם הפליאו לעשות הוריו של התייר התרשישאי.
"געוואלד!" נישא קולו של ר' שמיל אנסבכר בזעקות שבר, עת שמע על המגמה החדשה המתנהלת בעיר. "געוואלד!!!" בכו איתו ר' קלמן שנויזל ור' מוטקה שלומפער וכל יקירי ירושלים. "געוואלד! געוואלד! געוואלד!!!" זעק התייר הישיש מתרשיש.
בהול ביותר רץ מרא דאתרא מן המקווה, והיארמולקע שלו מתנודדת לו על קרחתו הרטובה לקצב מרוצתו. אז סטר מרא דאתרא לשמערל אחת ושתיים על פניו, באומרו כי לא יתכנו מעשים כאלו בעירנו המעטירה. שמערל שנמאס לו לחטוף מכות אך לא העיז לגדף את מרא דאתרא מפאת כבוד התורה, רק זעק במרירות: "הלנצח תאכל חרב? זה לא טעים!" -"ברגע שתחזור לנהוג כדרך בני אדם ולא כמעשה ארץ מצרים, ישפר חלקך!" הבטיח לו מרא דאתרא. על אתר שב שמערל בתשובה שלימה, והגולם מפראג אספו מן הקרקע והציבו על רגליו. רבם של קופים אמר מי שבירך בקול אדיר וחזק ורפא לכל מכאוביו. וזונדל החלמאי שהספיק בינתיים להחליף בגדים ולהתנקות, טפח על שכמו בעידוד.
אז סב שמערל אל לשכתו של גרישה לעזור לו במפעלו הגדול, והיה שמערל גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו (למעט התייר התרשישאי שעדיין נטר לו טינה), דורש טוב לעמו, ודורש על זה הרבה קרדיט ברדיו ובעיתונות…