לאחר כל המוצאות אותם בפרקים הקודמים, הפכו הפרוע וגרישה לחברים טובים. וכך יום אחד התדפק על דלת ביתי משה רבינו ודיווח לי כי גרישה מכניס ספר תורה לעילוי נשמת הוריו של הפרוע, אשר נספו במהלך מלחמות השדים בגריזלדה המכשפה המרשעת. למרות שלא ידוע היה באיזה צד לחמו הוריו של הפרוע, ישנה השערה מבוססת הטוענת כי הוריו של הפרוע היו אשמדאי מלך השדים וגריזלדה בבזיונה ובעצמה.
ר` שמיל אנסבכר היה הסופר ואת הספר כתב הוא בדחילו ורחימו, שכן ידע היטב כי רבות פעל הפרוע בעניינו של גרישה. רחובות השכונה קושטו היטב לקראת המאורע המשמח והכל התכוננו ללילה הגדול.
הפרוע אחוז ההתרגשות הלך עם גרישה לטבול במקווה. לאחר הטבילה, כאשר בא ליטול את גרזינו, נמלא פליאה רבה. גרזינו בעל ידית העץ השתנה לבלי הכר. ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים.
הרכב הגדול של הכנסות ספר התורה הרעיש ברמקולים שהיו מותקנים בו. אורותיו הצבעוניים ריצדו על קירות הבתים מסביב ותינוקות מגודלים של בית רבן נשאו לפידים לפניו. תחת החופה צעד הפרוע, אוחז בספר התורה ועל פניו שפוכה נהרה של אושר.
לפתע נשמע קול התפוצצות. באחד מצמיגיו של הרכב הגדול נוצר תקר. מאחורי הרכב נשמע קולו של ר` זבולון גלזומיצקי המזרז את הנהג להוציא את ר` יענקל ולהחליף גלגל. "מי הוא זה ר` יענקל ואיך הוא קשור לעניין?" שאל הנהג, -"תקשיב לי טוב ריקא" ענה לו ר` זבולון בקוצר רוח, "יש דבר שקוראים לו ג`ק. אבל ג`ק זה באנגלית. באידיש אומרים ר` יענקל".
הנהג משך בכתפיו בתימהון והלך להחליף גלגל. בינתיים הקהל חגג מסביב. גרישה פיזז אל מול ספר התורה, כאשר מפעם לפעם הוא בועט בטעות במישהו או סתם נופל ומשתטח אפיים ארצה.
עשיו אבינו ועמלק הנביא הסתובבו במקום כאבלים בין חתנים. קערת נזיד העדשים עוד הייתה הפוכה על ראשו של עשיו אבינו וטיפות אדומות וסמיכות זלגו מתנוכי אוזניו.
גרישה קיבל את ספר התורה מהפרוע והחל רוקד עמו. בעוד גרישה אוחז בשתי ידיו בספר ומגביהו אל על, פקע אבזם החגורה שלו ומכנסיו נשרו אל קרסוליו. לרגע עמד גרישה המום, הספר בידיו המונפות אל על ומכנסיו מופשלות לגמרי באין יכולת להרימן. הפרוע נטל מידו את הספר, המכנסיים הושבו למקומם והחגיגה נמשכה. התהלוכה המשיכה עוד כמאתיים מטרים, לפתע נשבר אחד מן העמודים המחזיקים את החופה. הפרוע, מהיר כשד, זינק הצידה עם הספר. החופה קרסה על ראשו של גרישה אשר פניו היו לוטות בקטיפה ולא ראה לאן הוא הולך.
לאחר שגרישה התנגש בשני עמודי חשמל ובעמלק הנביא, עלתה ההבנה בראשו של הפרוע והנוצות שמאחורי אוזניו הזדקרו בכעס. "מה פתאום עשיו אבינו ועמלק הנביא מגיעים להכנסת ספר תורה?" שאג הפרוע, "הם אלו שחיבלו בגלגלי הרכב, במכנסיו של גרישה ובעמודי החופה. הכל כדי להמיט עלי חורבן ביום שמחת לבי".
הפרוע הניח את הספר בידיו של ר` שמיל אנסבכר ורץ להביא את גרזינו הפורח על מנת להנקם מצריו. עשיו אבינו ועמלק הנביא פנו לברוח, אך זוג ידיים עבתניות אחזו בכתפיהם והצמידום למקומם. בהביטם לאחור ולמעלה לראות מי הוא זה אשר תפסם, חזו בזקנו הפרוע והעבות של בעריש המזהירם מפני נסיונות לברוח ולהרע את מצבם.
בזמן שהמתינו לשובו של הפרוע' הגניב געצל עכברים וקרפדות למכנסיהם של בני הבליעל. כל אימת שחלפה עווית בגופם מפאת עכברי מכנסיהם, היה מתקלס בהם שמערל ואומר: "גם זו לטובה".
השניים הונחו למשמרת עד לאחר תום הכנסת ספר התורה. הפרוע אחז שוב בספר ושכח את צרותיו, עת הקהל עשה את דרכו אל בית הכנסת בשירה וריקודים. "שישו ושמחו בשמחת התורה" זימרו זונדל החלמאי והערשל שנורר ורקדו כתף אל כתף. מפעם לפעם בעטו קצת בישנבם של עשיו אבינו ועמלק הנביא, אשר בעריש הצעידם לפניהם.
ובעבור התהלוכה תחת בניין מגורינו, השליכה פרת משה רבינו מן המרפסת דלי של מי שופכין על ראשיהם של עשיו אבינו ועמלק הנביא, שכן ככה יעשה לאלה שאין גרישה חפץ ביקרם. וכאשר נשאו עיניהם למעלה בעלבון, קפצה עליהם בכל כובד משקלה.
לסוף הוכנס הספר להיכל וסעודה גדולה נערכה במקום. מיני מאכלים משובחים היו שם, כדי שיערבו לחכו של כל אחד ואחד. אף בעריש הכין את תבשילו, ולפרוע אפו פשטידת אבזמי חגורות כאשר אהב. וגם תבשיל סוליות ישנות ברוטב שמן מנועים שעבר עליו הכלח, חתכו אותו לפלח, על ידי השלח, ובזקו עליו מעט מלח.
גרישה הפתיע את ר` שמיל אנסבכר ודרש רזי דרזין בפני הקהל, עד כי בהקה קרחתו של משה רבינו מעונג על כי בנו המאומץ יודע ספר הוא.
ועשיו אבינו ועמלק הנביא רואים כל זאת ועיניהם כלות. אך לא יכלו להסב ראשם, כי בעריש אנסם להסתכל היטב עד כי צמחו יבלות בעיניהם העמלות.
ולבסוף עת הסתיימה הסעודה קם הפרוע ונשקו לגרישה על מצחו, ויברך אותו ואת כל זרעו אחריו בכל מילי דמיטב.