לאחר האירועים בפרק הקודם, אפפה את משה רבינו רוח נקם גדולה. היה מהלך משה רבינו בחנותו אנה ואנה כשהוא שקוע בשרעפים עמוקים, והופך ברעיונות כיצד להנקם מעמלק הנביא ומהפריץ. לצורך האירוע קיבץ לו משה רבינו מספר מברנשיו של הבלוק, ואימן אותם ביסודיות לקראת היום הגדול…
השכם בבוקר הקיץ משה רבינו בביתו שבקומה השלישית, לקול השכווי הגדל בחצרו של מסעוד הזקן, ורץ לשפוך עליו דלי מים. מספר טיפות ניתזו על התיש השחור הידוע לשמצה של מסעוד, והוא החל פועה מחאות נמרצות. בזריזות מופלגת רץ משה רבינו ופרתו עמו, ודלי מים בכל אחת מידיהם. בינתיים שרבב מסעוד את ראשו מן החלון שבקומת הקרקע לבדוק על מה המהומה, וקיבל ארבע דליי מים על הראש.
משה רבינו ניסה לגמגם אי אלו התנצלויות, אבל מלמטה החלו להיתמר אל על המחמאות המצווחות שהטיח מסעוד בו, ביולדיו ובכל בני ביתו. התרנגול בינתיים התאושש מזרם המים שניתך על ראשו והמשיך לקרוא בקול.
מספר ראשים השתרבבו מן החלונות הסמוכים לראות את מסעוד הנקבה מצווח כלפי מעלה, ואת הגבר מכריז על בוא השחר.
לא כך רצה משה רבינו להתחיל את יום הנקמה, גם מחמת העובדה שמסעוד, מטהו והתיש שלו תפסו מקום נכבד בתכניותיו. טיהר משה רבינו עצמו וירד בסילודין אל דלתו של מסעוד להפיס את רוחו הגועשת. הדלת נפתחה בסערה, ומסעוד החמוש בצינור השקיה ריווה את צמאונו של משה רבינו במים רבים. אם כי נראה שלא הקפיד במיוחד לערות את המים אל גרונו, והתיזם בנדיבות אל כל חלקי גופו…
בדחילו ורחימו משך משה רבינו מכיסו בקבוק וויסקי גדול, ופיתה את מסעוד לישב עמו. שכן אמרו חז"לינו: גדולה שתיה שמקרבת את הלבבות.
כעבור שעתיים יצאו משה רבינו ומסעוד מן הבניין, זרועו של האחד על כתפו של השני, והם שרים בקולי קולות. כך פסעו מעדנות עד שהגיעו אל מקום המארב.
גרישה נשלח להיות פיתיון לנציגי הרשע והאופל. וכך סייר גרישה בשכונה על מנת להיתקל בהם ולמשוך אותם אל מקום המארב.
וכך מצא אותם גרישה, את שלושתם. עמלק הנביא, הפריץ ועשיו אבינו, עומדים ליד ספסל רחוב ומתקלסים בשרגא הזקן שהיה יושב ומעיין בעלון הישישים הירושלמי "הפרוטוקולים של זקני ציון". גרישה עשה פרצוף אל ההוא ושלח לשון אל ההוא, ולאחר כמה שניות היו כל עמלק הנביא ועשיו אבינו רודפים אחריו במרץ, כשהפריץ השמן מתנשם הרחק מאחריהם ומתאמץ לשווא לעמוד בקצב…
ובינתיים ארבו להם מסעוד ומשה רבינו מאחורי קרן זווית באחת הסמטאות, והחזיקו בידיהם חבל שנקשר לעמוד בצדה השני של הסמטא והיה מתפתל על הקרקע. משה רבינו שהיה בגילופין, נשא קולו בשיר מפעם לפעם והיה עושה את הכנותיו…
פרת משה רבינו עמדה על אחד הגגות, וערכה תבניות ביצים סרוחות ומביכורי חנותו של אביה. היא ניסתה להתרכז במלאכה, אך קולו של אביה המבוסם הסתלסל מלמטה: "משיח! משיח! משיח! אוי אוי אוי אוי אוי אוי.."
מסעוד הזקן קשר את התיש לעמוד אליו נקשר החבל. "חד גדיא… דזבין אבא בתרי זוזי" זימר משה רבינו. הפרוע תחב את גרזינו בחגורתו וטיפס על עץ סמוך (חורשאאאאאאאאת הא-ק-לי-פ-ט-וס… להלהלה).. וכך המתינו לגרישה הפיתיון על מנת שיוביל את רודפיו אל המלכודת… (ירושלאאאאים של זהב, ושל נחושת ושל אורררררר).
והנה נראה גרישה המלומד בניסים ומנוסות נמלט מפני רודפיו.. משה רבינו שהשקיף מרחוק על המרדף לא יכל להתאפק, והרי היה בגילופין:
אדיר בבריחה,
נמלט כהלכה,
רודפיו יאמרו לו,
לך ולך, לך כי לך,
לך אף לך,
כשנתפוס אותך נקצוץ אותך חתיכה חתיכה….
כי לו יאה כי לו נאה…
הרודפים שמעו את משה רבינו והגבירו את מרוצתם. מחמת שקיוו לתפוס שתי ציפורים במכה אחת – גם את גרישה וגם את משה רבינו. אבל עת עברו בפתח הסמטה משכו מסעוד הזקן ומשה רבינו השיכור את החבל ושלושת הרודפים האימתניים נכשלו בו והתגוללו בעפר.
גרישה קיפץ אל חיקו של משה רבינו המאושר, אביו המאמץ. והלה שראה כל דבר פעמיים מחמת שכרותו, זימר בשאון גדול: "הבן יקיר לי גרשיים"…
אך לא בנקל יכנעו צוררינו. כאיש אחד קמו שלושתם ובאו להסתער על גרשיים וחבריו, אך מולם החליק הפרוע מעל העץ וגרזינו מונף בידו.
בראותם את הפרוע האימתני מולם, נעשה בשרם חידודים חידודים. חיל ורעדה אחזום ועשו בגדיהם צואים. בקול תרועה דרדרה עליהם מן הגג פרת משה רבינו את המון שללה, בעוד משה רבינו מזמר "מלכות החרמון"…
הפריץ חיפש דרך להמלט מכל העסק הביש הזה, ונמלט לאורך החבל לכיוון העמוד. שם עמד וטיכס עצה בנפשו, עד שבא התיש של מסעוד ונעץ קרניו באחוריו הדשנים של הפריץ. דאבו לו לפריץ קרניו של התיש בתפנוקי בשרו, והוא הפטיר אי אלו צווחות וגידופים. בא ר` קלמן שנויזל ותקע שופר באוזנו של עמלק הנביא. בא אף מרא דאתרא שרתחן היה וזעם על קיומם של בני בליעל כאלו, וסטר בעוז ללחיו של עשיו אבינו, ולזה קוראים "יד סולדת".
ראה כך ר` מוטקה שלומפר, אץ לביתו, צחצח את שיניו, וחזר ונשך לאפו של עשיו אבינו. ומחמת שצחצח את שיניו נסתמאו עיניו של עמלק הנביא מברק שיניו של ר` מוטקה שלומפר ובנסותו לברוח נתקל בעמוד ונפל, ומצבו היה קשה עד יציב..
…כלומר, העמוד היה קשה ויציב.. ולכן נחבל היטב עמלק הנביא..
וכך ניצחו הטובים,
ונקמו באויבים,
על שהיו בהם עולבים,
ועימם מריבים,
ועוברים ושבים,
סיפרו לאוהבים,
כי הנה ימים קרבים,
וישולם לגנבים,
כל עונש בו הם חבים….