חציף כולי האי הווא עמלק הנביא. כד חזא לה לברתיה דמשה רבינו דאזלא באורחא, שקיל פוגלא משוקא דאבוהון ושדא לה בדפקה די לה ובאטמא די לא.
שף מדוכתיה משה רבינו וצווח ככרוכיא: ברתי די לי היא. ולא קא עבדא בישא לאיניש, אמאי קא גרים לה מר כוליה בישא?" אחיך עמלק הנביא ושדא נמי פוגלא במשה רבינו. "הדר דאבוהון דגרישה את, אמאי בעית להא בעותא?"
אימא משה רבינו אנפשיה, רעותי היא בגרישה, ואיהי גברא קא מייתי לי עקא כי להווי לברא שקילי ליה?
אתא פרוונקא לביה דגעצל ריש לקישא ואימא ליה כי עקא דעמלק הנביא אתא לביה משה רבינו. והווא משה רבינו קא שכיב לתתא דפוריא והווא קא מרתת וארכובותיו דא לדא נקשן ולסוף אישחק טמיהון.
אזמין געצל מתיבתא וכולהו ביריוני ולקישי די ליה יתבי קמיה. אחוי בעריש ואימא: חברא איתא לכון וקרו ליה גרישה. חברא איתא לכון נמי וקרו לי משה רבינו. כד מייתי עמלק הנביא עקא לבי רעכון, ליתא לי צלותהון אנפשיה. נייתי ונתבר איהי טמיהון.
יתיב שמערל עורך הדיינין ולא נפק מיליה מפומיה והווא קא מהרהר אנפשיה ואידמי לה לשכיב מרע. לסוף נפק מילתא מפומיה ואימא: לייתי לי גרישה ואבעיא להו מה מילתיה לכון בדא סוגיא.
עיילוהו לגרישה ואותבינהו קמיה דגעצל. כי שמיע להו לגרישה כולא אורחא דסוגיא אזיל חיוורא ואתי סומקא.
"הבו לי ההוא איניש ואנא תקילנא לי כולא טמיא די ליה!". אך לא עבדו ליה לגרישה כבעותיה, כי הווא גרישה חד משיתין בשכווי. לבר מבעריש דגברא אלימא הווא ויכיל לעייל פילא בקופא דמחטא.
חזו ליה לעמלק הנביא בסרטיא רברביא. ואזלוהו לבעריש קמיה. שוור בעריש ובעט לעמלק הנביא בזוטרי, כי להווי זוטרא טפי. חש עמלק הנביא בזוטרי, רברבי מחושי ושוור לירחא והווא ליקוי לבנה. בחל ירחא באושפיזא די ליה וזלג בתרייהי די ליה כעביד איניש רברבין נקבין. שדא הא דעביד ירחא בי שמשא ולא נחה דעתיה. שקיל שמשא לעמלק הנביא ושדיה בארעא. הווא נורא לתתא דגלימא דעמלק הנביא באתרא דקיימא זוטריה וחייש לנפשי עמלק הנביא כי ליכא להווי להון דכרין דרדקין דקרו ליה אבוהון.
נפק משה רבינו מתותי דפוריא ועביד סעודתא לכולהו חבריהון. איתכנשו ועלו בשובבותיה כולהו חבריהון וסעדו ביה איהי נהמא. עבדא להון פרת משה רבינו קאקי חריכי ופסיוני ושתו טובא חמרא. איגליף זלמן מלקישי דגעצל, סק עילוויה דתכא ולייט עלה לעמלק הנביא, לעשיו אבינו ולפריץ.
תבר הפריץ בבא דמשה רבינו ועל. אירתת זלמן ושוור כשונרא מגבי דתכא וסק בכרסיה דפריץ. אייתי שמערל חוטרא והכה לפריץ ברישי. אזל גרישה כי פסיק גלימא דפריץ ושדא לתותי. והוה קא נחית מיא דפריץ ברישי דגרישה…
לסוף כפתיה לפריץ ושדוהו לבר מביה דמשה רבינו ועבדו הילולא רבא כולא יומא. וסק גרישה לגו דחביתא דחמרא ולא נפק עד כי אתו שיתסר יומין…