כבר למחרת היום בו קניתי את הרמך הירוק החבוט והמצולק, התדפק גרישה אצל דלתי ושח לי את תשוקתו וערגתו אל הים.
כסופה דהר הרמך הירוק בכביש המוביל אל הים הגדול. ברגע בו עצרתי את הרכב בחניון שליד החוף, זינק גרישה על מיטלטליו והחל רץ. וירץ גרישה רצוה ודלג מעל גופות האנשים השרועים על החול ומשתזפים להנאתם. כה שעט עד אשר דרכה רגלו על חזהו השעיר של ר` אייזיק קונצמאכער הזקן, אשר שזף את חוטמו הארוך בשמש הערביים.
נשאתי את עיני והנה גרישה נאחז בסבך. גרישה מעד ורקע ברגליו בניסיון לחלץ את כף רגלו מן הג`ונגלים אשר צימחו פרא על חזהו של ר` אייזיק קונצמאכער, ור` אייזיק מצידו ניסה לשווא להיחלץ מן העלוקה הלא קרואה שנכפתה עליו.
בקול קריעה צורם עקר גרישה את רגלו, יחד עם עוד אי אלו שיחים מעם חזהו של ר` אייזיק. ר` אייזיק התנער מעפר בפנים מעוותות מזעם, מכאב ומעלבון והחל זורה חול בעיניו של גרישה.
גרישה נמלט אל הים. בהגיעו אל המים הטיל על גביהם סירה מתנפחת והפליג במים אדירים.
ישוב היה קפיטן גרישה בסירתו. בנדנה קשורה לראשו כדי לשוות לו מראה "מגניב", בירכתיים הונף דגלו: נער צנום מחליק על תפוז רקוב. ורצועה הייתה נתונה בידו, בה הוביל את מדוזת המחמד שלו לשיט במים רבים.
אך ר` אייזיק קונצמאכער לא וויתר בקלות. בחרי אף נעמד על החוף אל מול המקום בו שייט בחדווה קפיטן גרישה, וצווח ככרוכיה מחמאות מלבבות, דברים היוצאים מן הלב, דברי שלום ואמת. בעוד ר` אייזיק צווח את זעמו ורגליו משתכשכות במי הרקק, נתקפה מדוזת המחמד של גרישה נאמנות עזה לבעליה. חיש מהר הועברה ההודעה בביפרים של גילדת המדוזות כי צורר מר הוא ר` אייזיק.
המוני מדוזות עלו לרגל אצל ר` אייזיק ונערמו עד לברכיו, ובעוד הצריבה מגיעה עד לעצמותיו, צרח ר` אייזיק בקול מר כשופר. גרישה ליטף את מדוזתו בחיבה, ואף היא השיבה לו אהבה וצרבה כדבעי את כף ידו למודת הסבל של הקפיטן אמיץ הלב.
גרישה הוכיח כי יורד ים מומחה כמוהו טרם נולד. בזעקת כאב נרתע לאחור מעם מדוזתו הצורבת אותו באהבה וירד בים…
ר` אייזיק קונצמאכער נחרד אל נפשו. הנה יורד לו גרישה הלז בים, ולא יהיה לו על מי להתרגז לעת זקנה. בצר לו, הלך ר` אייזיק להיוועץ ברעו הטוב ר` אייצ`י פאפקע הזקן, שהיה רכון על החול ומצייר בחוטמו ציורים מופלאים אשר לא ראתה עין מעולם (כי היא קרובה מדי אל החוטם. פזילה… אתם יודעים…).
לשמע צרתו של ידידו, חדל חוטמו של אייצ`י פאפקע הזקן מלצייר בחול והחל מטכס עצה. אל החוף נזעק ובא יונה הנביא, אשר עקב מאורעות מסוימים אשר התרחשו בקדמת הימים, היו לו קשרים עם שוכני הימים. כמו כן היו לו קשרים בשיער ובשרוכי נעליו.
יונה הנביא בוסס במים עד כי הגיעו אל מותניו. אז תקע יונה הנביא את ראשו במים וצעק: "עוד 40 יום ונינווה נהפכת". לרגע בהה יונה הנביא במים, ואז טפח על ראשו בתסכול ושלף מכיסו פתק אחר. אז צעק: "גרישה גרישה! אם לא תצא החוצה, יבלע אותך דג אשר סעד את לבו מתבשילו המפורסם של בעריש".
גרישה אשר הסכין לשבת במעיו של דג, סירב לחלוק את מעונו הצנוע עם פרי מתכוניו הערבים של בעריש. חיש קל שרבב את ראשו אל מחוץ למים ודלג ברגל קלה אל היבשה.
ומרדפים גדולים נערכו על החוף, ועלילות גדולות נתכנו. והמשך מעשיהם של גרישה עם ר` אייזיק קונצמאכער ור` אייצ`י פאפקע הזקן יכתבו בפרק הבא.