גלעד

דממה שטה בין ברושים ואורנים,
עצים השירו מחטיהם על אבנים,
תחתיהן נטמנו למנוחת עולמים,
חיילים שנפלו, עלמות ועלמים.

ואוצרים הרגבים את טעם הדם,
וקליעים שנטלו חיים בחודם,
עלם שנפל באהבת ארצו ועמו,
לזיכרון עולם, שם ינון שמו.

תחת שמיכת אבנים הם נמים,
רוחות לוחשות בעפרם תנחומים,
שמים וארץ עדים לתפארתם,
אך תבל ומלואה לא יתנונו תמורתם…