שער גולש זהוב כסוף על כתף דקה,
בכחול סגול עמוק סוער עין מבהיקה,
על כס מלכות בעיר גדולה ישבה ילדה רכה,
צמאה תמהה מלאה כמיהה לשווא היא מחכה.
אל המדבר בקול שאון סוסים שם דוהרים,
לב בודד מביט סביב מבקש לו חברים,
מאחורי חומות גבוהות באלם נשארים,
רחובות בתים שוק סואן וזכרונות של נעורים.
צבא גדול המון אדם מקיף אותה סביב,
עם עבדים מחורף קם לבוקר של אביב,
אמא לה קראו כולם ברכו בקול חביב,
אלינו רק ברכה הבאת כגשם ורביב.
ואחרי ככלות הכל לא יוותר מאומה,
חרש יצבט הלב ואין לו נחמה,
היא חום ואהבה רצתה לנפש עגומה,
לשוב אל אז אל עץ לימון ואל דלת אדומה…