כשנבנה הבית ברחוב העיר,
ריק וקודר ללא צליל והדים,
לגור בו אז הגיע זוג צעיר,
ומילא את הבית בצחוק וילדים.
בגרו הילדים ברבות הימים,
יצאו לכלולות הקימו בית,
ושוב ריק הבית קודר ומשמים,
עלו קורי עכביש שמיר ושית.
קול ששון פעוטות וצחוק עוללים,
צוהל עמם הבית הומים הקירות,
הנכדים אל בית הסבים עולים,
חיוך עולה על פנים זקנות ואפורות.
לא עוד יהא הבית ריק ודומם,
דור הולך ובא בין כתליו,
נין צעיר את לב זקנתו מחמם,
ובזה הבית גם ניניו יבואו אליו…