הטלית

כחול דוחק את שחור לשוליים,

שנתי נדדה מזה כמה שעות,

שחר צעיר מפציע בירושלים,

אל החוץ יצאתי להלך בסמטאות.

 

משאיות חלב ממהרות בכבישים,

קור של חורף עוטה צעיף עננים,

משכימי קום אל התפילה חשים,

באפלולית הרובצת ברחובות וגנים.

 

על החבל בגדים ברוח נושבת,

איתם טלית מתנודדת צולפת שורקת,

איה טליתך ? אלי היא מיבבת,

היה יהודי! אלי היא צועקת.

 

ברחובות השקטים עדיין דומיה,

בלבטי הלב נפשי הומיה,

עולמות חרבים בארץ ציה,

עולמות מתנפצים אלי טלית בוכיה…