ושוב עת נדמה כי הפציעה השמש,
ופוזרו העננים ברוח רעננה,
הוברר לבסוף כי כסער ליל אמש,
אכן נפוצו העבים אך לא ברננה.
אולי עוד יום אעמוד בפרץ,
ללחום בסחף המכלה את נפשי,
אולי אבקש בכל קצווי ארץ,
מה יביא לי שלווה יוציאני לחופשי.
ואם פתאום לקץ אשמורת לילה,
אפול שדוד כי עייפתי מאוד,
מי בכם יאמר לרוח כי די לה,
מי יאמר לסחף: לא עוד?
אלכה לי לעמק שבין ההרים,
על הסלע אניח ראשי בקצה,
עזבוני בני אדם, הלאה השירים,
כי אשר ביקשתי לעולם לא ימצא…