ספינתי

צוהר נפתח אל שמי שקיעה עת היום יפוח,

קיטון זעיר,

מלח זהיר,

צועד שתוי תפוח,

מיתר שורק, סיפון חורק, ואין מפרש נפוח.

 

שובה שובה אל חופי, לוחשת אדמתי,

אבודה בים קרועת מפרש נודדת ספינתי,

הרחק הרחק יורד הליל, צובע חול צהוב,

ליד מעגן בעיר עתיקה שכמו עלתה מאוב.

 

תחת חום יוקד יבש החיך, אזלו מי השתיה,

לא נגמר,

בשפע מר,

מענה נפש פתיה,

הים צוחק, נפרש הרחק, בין נתיב וסטיה.

 

אולי אשאב ממי הים, אלגום ארטיב לשון,

אשכח דאגה של לב קיים, אנום אשכב לישון,

אולי אעמוד עד אור הבוקר, עד יתש כוחי,

ארוכה המשמרת מתישה מעייפת, כך נפלה רוחי.

 

נושבת הרוח מעל גלים אלי ספינה נעזבת,

כוכב זעיר,

מחשיך מאיר,

אחרי לבנה מהבהבת,

נעים צללים, בין ערפילים, אל תוהו ואין שבת.

 

אימתי יתם מסע ארוך, מולי נמל אמצא,

האם אראה שם חוף מוכר, ועל עירי דיצה,

שמא אנדוד לי כל ימי אבוד נשכח מלב,

אולי אעגון לי מול חלום, אל פרח מלבלב…