עייפות

מים אבלים הילכו נטפו בדומיה,

עצים מהורהרים פרשו עלווה בתהיה,

גשמים ירדו מאת עננה בוכיה,

ריוו צמאונה של אדמה הומיה.

 

נשבו הרוחות מן הים הגדול,

אץ הזמן בלכתו לא יאבה לחדול,

משב עצב העלה לאטו במחול,

עלים קשישים שצהבו ונשרו אל החול.

 

צופר אניה יגעה שקרבה לנמל,

מבשר קיצם של חודשי הפלגה ועמל,

אך ריקים הרציפים ואין איש מחכה,

רק הד מן ההרים קורא מבכה.

 

עלו בתוהו תקוות ותוחלת,

כלו חודשי המתנה בלא תמורה ותועלת,

בא השפל ולא הייתה גאות,

עייפו העיניים נעצמו בלאות…