אל ערבו היום פנה,
שקיעה ענפי אילן הפזה,
זיכרון רחוק חזר ושנה,
קולך חי תמונתך לא נגוזה.
ואולי על החוף כדרכך התהלכת,
על המזח טפיפת שעלייך הקטנים,
האם אל שקיעה חרש התאנחת,
מה לחש לך לבך תחת אודם עננים.
בגן אפלולי לעת תום דמדומים,
מתוך החושך אלי את מופיעה,
נשב על ספסל כלפני ימים,
עת לראשונה ידך בי נגעה…