שבילים שנשמו הומים אדם,
ואנחנו ניצבים בפרשת דרכים,
אחת לשלום ושלווה האחרת לדם,
ולא נדע לאן אנו הולכים.
כבד עול צער על צוואר,
על שהיה ולא היה, שיהיה ולא יהיה,
געגוע ישן חלף עבר,
לא אדענו אך לעד יחיה.
די לצער לכאב למגינת הלב,
האמצא דרך לשלום או אטבע בדם,
אם אמנע מכל עוולה ממעשה עולב,
אולי אהיה טוב יותר אולי אהיה אדם.