קיבוץ גלויות

משולי המדבר שבארץ מצרים,

מאחווים מוריקים של נחל וגבים,

אל ארץ הצבי רחבת הידיים,

אל ארץ אבותם הם שבים.

 

בני שבטים אבודים מאמצים שעליים,

מזרזים ילדיהם שאיתם,

ממזרח הם יבואו, מעבר ארץ נהריים,

וטללים מזהירים אדרתם.

 

שחורי הזקן בקול מסלסלים,

רגלם קלה בחושם,

מדרום הם יבואו, מחולות ודקלים,

והשמש עטרה לראשם.

 

בספינות עמוסות מנמלים שוקקים,

חוצים גלים בלב נפעם,

ממערב הם יבואו, מאיי הים הרחוקים,

והשקיעה תזהיב מסעם.

 

במשעולים מתפתלים את טפם נוהגים,

פרוות הם עוטים לעורם,

מצפון הם יגיעו, מחורף ושלגים,

והרוח תלטף את שערם.

 

בראשי החומות רנו כל צופייך,

קומי, התנערי מעפר!

על חמור הוא יבוא כאחד אביונייך,

ולפניו המבשר בשופר…