קינה בחצות הליל

מאחד הבתים עולה הזמר,

קול רך ונוגה משורר בערגה,

על ימים נשכחים שהושם להם גמר,

על כאב ואובדן קינה ענוגה.

 

אל בין עננים עלתה שירה,

לוטפת חרמש לבנה צחה,

בחשכת הליל יהל אורה,

על עמק והר גבנון ושוחה.

 

הסתיים הניגון בצליל חרישי,

פסקה יבבתו של כינור מיותם,

הדים גוועים באוויר החופשי,

חדל קול נהי אך האבל טרם תם.