רוח רוח

את הרוח שלחתי לתור ברחובות,

נער הייתי וביקשתי תשובות,

אי בזה אם תמצא תקווה ופורקן,

הביאם נא אלי, מחכה אני כאן.

 

רוח! רוח! קירות נסדקים,

השנים נגרעות הזמנים נשחקים,

ואני עוד יושב וממשיך לחכות,

ואלי שב הרוח בידיים ריקות.

 

אז הביא לי הרוח גשם קריר,

גבר הייתי עצוב ומריר,

שטף הגשם מחה את דמעות הפנים,

אך מה ישטוף את העצב הנורא שבפנים?

 

רוח! רוח! שמים בוכים,

על החוף מתרפקים גלים מלוחים,

באופק טבע היום בדמדומים,

תמיד בא הסוף, הוא טוב רק לפעמים.

 

ושוב תר הרוח ברחובות הריקים,

אחר ידידים נשכחים מימים רחוקים,

אך חרבה היא העיר ועזובה בגנים,

קמטים רבים של זקנה חורצים הפנים.

 

רוח! רוח! העלים כבר נושרים,

על השולחן נר קָצֵר וכוס מרורים,

על חדר קטן סוגרים הכתלים,

מהבהב הנר ורוקדים הצללים.

 

רוח! רוח! ידידי העתיק,

אל נא תעזוב מכרך הוותיק,

כי מעבר לים צולפות הרוחות,

מעבר לים חשכה בלי זריחות…