בצורת

שדה ירוק נפרש למטחווי העין,
באופק עצים תמירי קומה,
שם ביתי בקצהו ניצב עדיין,
על יד הרפת תחת עץ השקמה.

הצהיבה החיטה וזמן קציר חלף,
נקצרה התבואה וקש מילא את האורוות,
נחרשו השדות ושק זרעים נשלף,
ומתי יבוא הגשם את הארץ להרוות.

בשדה ליד ביתי האדמה מבוקעת,
על העץ עלים הזהיבו המעיין כמעט יבש,
הבצורת היא כאן את הארץ היא קורעת,
אובך של אבק את הכל חבש.

מסך של גשם מגביל את הראיה,
וירוק שוב מבצבץ מתוך האדמה,
מטר שופע ירווה ארץ ציה,
אמת המים שוב משקה את השממה.

מה יפה זה המראה של תבואה שובבה,
מתנופפת ברוח שופעת ודשנה,
ירק עשב יעלה על אדמתי הרחבה,
הן הזורע בדמעה יקצור ברינה.