זה מכבר בפרח שושן חפצתי
מאז ימי ילדותי
רק ורד אדום אחד שאלתי
ואליו ייחלתי בבדידותי
עונת האביב הנה בחוץ
ואני אל השדה אצאה לשוח
מרחוק בין חוחים מן הטל רחוץ
שם שושן נאה מלבלב ופורח
ברעד קרבתי אל השושן
והנה לא בנחת הייתה צמיחתו
חום קיץ יבשו בגשם לא ישן
ורוח סער תלש עלי כותרתו
יד אני מושיט את הפרח לקטוף
אך קוציו דקרוני לא יתנני לקרב
בדם ליבי ודמעותיי את ידי אשטוף
האשאירנו כך ועולמי עלי יחרב?…
כפות ידי השרוטות בתחבושות עטופות
באגרטל ורד ובצידיו ניצנים
ובערימת האשפה כל צרותיי השרופות
נשכחו כל כאבי ליבי הישנים
אך האם לנצור את זו החמדה אצלח
שמא היה עדיף לו השארתיה על השיח
האם עמה היטבתי בעזבה שדה מלוכלך
האם גם אצלי יהיה זה השושן פורח….?