האווירה הייתה מתוחה רצח.
בלב הולם ובכובד ראש רב התיישבנו לדון בנושא החמור, כאשר פני כולם אומרות חרדה כמודעים לחשיבות הנושא. ישוב ישבנו על גבי הספות והכורסאות אשר נשארו בחצרי מאז יום הולדתו הזכור לטוב של גרישה, או שרועים בנינוחות על גבי ערסלים. היו שינינו טוחנות בחדווה מיני פיצוחים מהקיוסק של ניסו, וחטיפים אשר סיפק ברוב אדיבותו וזללנותו מר שמוליק דלרוזה.
ככל אשר נכתב פה יכולתם להבין כי הישיבה, בחסות הפיסטוקים של ניסו, נפתחה בסימן בהלה ופאניקה רבה. בליל של קולות מפטפטים בעליזות הילך עם קולות גריסה של ביסלי, עד כי נשאתי את אגרופי הקטון והעדין, והכותי את השולחן אשר לפני מכה רבה, עד כי זנקו כל הבוטנים מן הצלחות למרומי השמיים. הקרואים הנכבדים קפצו מרבצם כאיש אחד, נשאו פניהם השמיימה, ופיהם פתוח לרווחה. על מנת לקלוט את הבוטנים בשובם אל כדור הארץ.
"שיהיה פה שקט ארור!" הצטווח געצל מלוא גרונו. געצל, שהיה אנוס ללמוד בדרך הקשה הכיצד להשליט סדר בחבורתו הביזארית, הצליח להשתיק את כולם ברגע אחד. ויקם מלך חדש וישא דברים רבי חשיבות. וכה אמר יוסי ביום ההוא: "חברה, הבוטנים של ניסו גרועים. מי בא איתי לקיוסק אחר לקנות סחורה טובה יותר ?".
ההמולה פרצה ברגע שסיימתי לשאת דברים (היה לי כבד מדי). מאחר שבפיאט אונו שלי נכנסים עוד ארבעה נוסעים מלבדי, וכולם רצו להצטרף למסע הרכש. הערשל צעק על געצל שיפסיק להדחף, בעריש אחז בגרונם של שמוליק דלרוזה ויענקל, אשר טענו לפניו כי מאחר והוא תופס שני מקומות ישיבה, מן הדין שיוותר לאחרים. משה רבינו עשה עם גרישה זוג או פרט מי נוסע, וגעצל, שמערל וזלמן עשו אבן נייר ומספריים.
לבסוף יושרו ההדוריםבאמצעות מגהץ. אז הצטרפו אלי עוד ארבעה ויצאנו לדרכנו. פיצוצית "רגע קטן" נסגרה רגע קטן לפני שהגענו לשם והבעלים הזבל לא רצה לעשות לנו ג`סטה. בפיצוציית "נגיסה קטנה" הבוטנים היו כל כך קטנים שאפילו לנגיסונת לא הספיקו. לאחר אשר כיתתנו את צמיגינו בדרכים עקלקלות הגענו לפיצוציית "כור הגרעין" של סמי בוחבוט, שם מצאנו את מבוקשנו ושבנו אל מקום הוועידה.
החבר`ה קבלו בסבלנות וברוח טובה את אספקת הבוטנים החדשה. אולם עתה עמדתי על כך שנפתח בדיון.
כיבדתי את ר` זבולון גלזומיצקי שישא דברים. אבל הוא נשאם אך בקושי, כי כבדו עליו מאוד וכמעט קיבל קילה. "הגיע אלינו לשכונה זומבי וסכנתו מרובה. שומה עלינו לטכס עצה… בלה בלה בלה". כך הכביר דברים ר` זבולון גלזומיצקי עד כי לעה לשונו בפיו, וישא קולו ויבך.
-"רגע", הגה יענקל רעיון גאוני, "נשלח את פרת משה רבינו שתעשה לזומבי עיניים. אחרי טרגדיה כזו הוא ימלט על נפשו ולא ישוב לפה לעולם ועד". כל הנוכחים הסכימו כי זה רעיון מעולה והפנו את עיניהם לכיוונו של משה רבינו על מנת לראות את תגובתו. אך הוא לא היה במקומו.
אוושה קלה נשמעה מאחורי. הסיבותי את מבטי ומצאתי כי משה רבינו זנק על הגדר, ובידו קרש עתיר מסמרים חלודים אשר הביא עמו מאתר בניה סמוך. אניצי השיער הבודדים אשר נותרו לפליטה על ראשו בירכתי אוזניו סמרו מזעם והוא קרא בקול גדול: "להוריד את בתי התמה והזכה לזנות? ועוד עם זומבי? היה לא תהיה!". כך רעם קולו בעודו עושה את צעדיו לכיוונו של יענקל, וקרשו מונף בידו להשחית. בעריש חסם את דרכו, תלש מידו את הקרש והשליכו הצידה, בעוד ר` זבולון גלזומיצקי והערשל רחימאי השנורר מרגיעים את משה רבינו, וגרישה אשר יקר לו כבן, מלטף את גבו מאחור.
"לא יתכן" קרא ר` זבולון בקול נלהב, "כי נדאג רק לעצמנו, ונגרש מפה את הזומבי למקום אחר בו יציק לאנשים תמימים. צריך למצוא לדבר פתרון הולם, אשר יפתור את הבעיה אחת ולתמיד. וחוץ מזה…". -את דבריו קטעו שלושה גורי זומבי חמודים אשר נכנסו לחצר בעיניים בוהות, ורגליהם טופפות מעדנות בצעד נגרר ורובוטי על הקרקע מגודלת העשב. כולם קפאו במקומם ולא הניעו שריר, והזומבונים, באין מפריע, צעדו היישר אל הצלחת הגדושה קרעפלאך אשר על השולחן והחלו לזלול בתאווה.
בעריש פנה אל געצל בחיוך מזהיר כשמש בצהריים, -"אם הזומבים כל כך להוטים אחרי קרעפלאך יכולים אנו לדוג את הזומבי בעזרת קרעפלאך". ההצעה נתקבלה פה אחד. געצל נשלח עם זונדל להשיג חכות ואנו המתנו בדריכות לבאות.
געצל וזונדל הופיעו וביד כל אחד שלוש חכות. על הקרסים נתלו קרעפלאך ריחניים וגדולים, אשר בכל אחד מהם הוטמן חזיז גדול בעל מרעום המופעל באמצעות שלט רחוק.
השלכנו חכות לכיוון הזומבונים וציפינו לראות האם תכניתו של בעריש תצלח. ראשיהם של גורי הזומבי נעו על ציריהם בכבדות בנסיון לעקוב אחרי הקרעפלאך המתנודדים על קרסי החכות. עת פסקו הקרעפלאך לנוע כמטוטלת, נסגרו עליהם טורי שיניים רקובות, ופיות רעבים בלעום בקולות מעוררי חלחלה אל תוך גרונות אפלים. לאחר מספר שניות לחץ בעריש על השליט. שלושה ראשים הותזו מעל צווארים נקרעים, והתרסקו על הרצפה למרגלותינו בחלקים חלקים. הגופות קרסו על הריצפה עת רוח הזומבי עזבתם והם חזרו להיות מתים רגילים.
אל הכיכר במרכז המסחרי צעדה חבורה קודרת ושתקנית. גלימות שחורות עוטות את גופם, ברדסים שחורים לראשיהם וחכות עם קרעפלאך בידיהם. נכנסנו אל הכיכר וקפאנו על מקומנו בבהלה. הזומבי הלך במעגל ופרת משה רבינו נישאת על כפיו באהבה. עיניה קרועות לרווחה, חצ`קוניה האדומים בולטים מחוורון פניה, וכל כולה אומרת פלצות. משה רבינו זינק קדימה בקריאת "תחזיר לי את הילדה שלי!" אך נתפס בידי בעריש. גרישה הטיל חכה אשר שלושה קרעפלאך-חבלה מתנדנדים על קרסה.
מיודענו הזומבי שמט ארצה את פרת משה רבינו וראשו נע במעקב אחר תנועת הקרעפלאך בקצה החכה. גרישה הוביל את הזומבי בעקבות קרס החכה לצד השני של הכיכר. ומשהתרחק הזומבי מפרת משה רבינו, שחרר בעריש את משה רבינו. משה רבינו רץ אל פרתו ולקחה הביתה, או אז הניח גרישה לזומבי לבלוע את קרעפלאך-החבלה. לאחר כמה שניות לחץ בעריש על השלט…
ר` זבולון גלזומיצקי הזעיק את אנשי זק"א לטפל בחלקי הגופות בכיכר ובחצרי. שמערל לחש על אוזני כי מזל שלא ניסינו מלכתחילה להפטר מהזומבי בעזרת פרת משה רבינו, מאחר והוא (הזומבי) נתגלה כבעל טעם זוועתי במיוחד.
ואנחנו, אנחנו שבנו אל הספות ואל הערסלים, אל הביסלי והבוטנים, ובא לציון גואל ומגיפה גדולה לישמעאל.