על מנת לחוג את החלמתו של ר' אייצ'י פאפקע הזקן, הזמין ר' אייזיק קונצמאכער את כולם לפיקניק במקום בעל נוף יפה עם מים וכו'.
כך יצא שמצאנו את עצמנו ישובים על שפת המקווה, מכינים שיפודי גפילטע פיש על האש, ושותים ממשקאותיהם המשובחים של סופר דרעק.
בעריש ניצב על המנגל ונפנף בהתלהבות כה רבה, עד שידו הכתה מכה רבה בין רגליו של הערשל שנורער, הניצב לידו לפקח על הליך צליית שיפודי הגפילטע פיש. הערשל התקפל לנוכח ההתקפה על תפארת עוזמו כשהוא נאנח בכאב, ובעריש הכביר התנצלויות.
גרישה שמחמת המקרה הרע לא נמצא תפקיד הגון בשבילו, בעיקר משום החשש שיחבל בסדר הטוב, החליט לנקות את המקווה עד שהאוכל יהיה מוכן. לאחר שסידר וניקה את המעברים וחדרי ההלבשה, לקח גרישה את הסמרטוט והמגב, ירד אל בריכות הטבילה המלאות במים, לקח נשימה גדולה, וירד אל מתחת למים כדי לעשות שם ספונג'ה. למרבה תדהמתו, למרות שגרף באמצעות המגב כה וכה, הריצפה עדיין הייתה מכוסה במים.
מרא דאתרא החליט לשמש דוגמא אישית לכל קהילתו, וירד לבדוק את כשרות המקוואות. סילונות של קיטור עלו מבריכות הטבילה כשצלל לתוכן מרא דאתרא בקפוטתו ובמגבעתו, על מנת לוודא שאין כל פסול בבורות הטבילה.
רק זונדל החלמאי היה עומד ומשתומם. משיצא מרא דאתרא ושאלו על מה הוא משתומם, השיב לו זונדל והדגים לו. "ראה. אם אני מנסה להעמיד מים אחד על השני, לא הולך לי. הם מחליקים ומתפזרים על הריצפה. ופה בתוך הבורות המים עומדים אחד על השני לגובה של יותר ממטר!" וכך עמדו בצוותא מרא דאתרא וזונדל החלמאי, והשתוממו על מעשה אלוהינו.
בצד ישב ר' אייזיק קונצמאכער ועמל קשות להדביק מים כדי שיעמדו אחד על השני בלי בורות, ולא עלה בידו. געצל שבא במרוצה לסייע בידו, החליק על הריצפה הרטובה והידרדר אל תוך הבריכה בה גרישה עשה ספונג'ה, ושבר את השלט הצהוב "זהירות רצפה רטובה", שנוהגים המנקים להציב במקום בו נעשית ספונג'ה.
גרישה זעם רבות וניסה לצעוק על געצל, אך מחמת העובדה שהיה מתחת למים, כל מה שהוציא מפיו היה בועות גדולות ושמנות. געצל התעצבן שהבועות שמנות ושלח אותן לעשות דיאטה. הבועות התעצבנו שגעצל שולח אותן לעשות דיאטה, אמרו לו שטוב להן איך שהן, ושלא יחפיץ אותן ויכניס אותן לתוך מסגרת של איך הן צריכות להיות. אך מאחר שהיו מתחת למים, כל מה שיצא מפיהן היה בועות רזות יותר. משעה שראה געצל את הבועות הרזות, נחה דעתו בין שתיים לארבע.
לאחר שכל הגפילטע פיש היו צלויים ומוכנים, והערשל נרגע מן ההתקפה על מטה עוזו, התיישבו כולם לסעוד את לבם על שפת המים הגדולים. בצד ניסה שמערל להאכיל את רבם של קופים שמלמל דברים לא ברורים, אך הלה בהה בו בעיניים עצובות וסירב לאכול מן הזבחים ומן הפסחים. שמערל שחכם היה, החל ממלמל "רבי חנניא בן עקשיא". לאט לאט נצטללו עיניו של רבם של קופים. ומשסיים שמערל, אמר אחריו קדיש בקול אדיר וחזק עד כי נעו אמות הסיפים, וקבלו דו"ח על שנעו באור אדום.
רבם של קופים התרגש, וקרא לשמערל "רבי אלופי ומיודעי". שמערל רצה לפתוח בדברי תורה, אבל הצירים היו חלודים והמנעול היה תקוע. אז הוא הלך לריב עם זלמן על ברווז גומי ששט באחת הבריכות.
גרישה שתמה לפשר מריבתם, החל מזמר שיר ילדים ישן: אמא מדוע זה יש מלחמה? למה רבים בני אדם?
"כי זה כיף!" שואג בעריש אליו.
"אמא כיצד זה שותק אלוהים ולא עוצר בעדם?"
"כי הוא נהנה לראות את הסרט שהוא ביים בעצמו!" עונה לו בעריש. גרישה מתאכזב ורץ לזלול עוד שיפוד של גפילטע פיש על האש, ובעריש מהמהם לעצמו בנחת.
לבסוף שמערל וזלמן החליטו לחלוק בברווז הגומי. זונדל החלמאי עמד מולם והיה משתומם. "על מה אתה משתומם?" שאל אותו זלמן, -"אם ברווז הוא, איה נוצותיו?" תמה זונדל והביט בו בפליאה.
לבסוף תמה החגיגה וכולם גררו את עצמם בצעדים נינוחים החוצה כשהם שרים בקול גדול: ולפעמים, החגיגה נגמרת…
…לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב…