קילוחים של מים זרמו משמים. צבעו של הרקיע היה אפור, עצים שרקו והתנועעו ברוחות פתאומיות. וגרישה שרץ בגשם ללא מעיל, הביא וואחד גלבה והחליק על בטנו ופניו במורד הרחוב.
נפתולי החלקות נפתל גרישה וגם החליק, תחת עצים מוריקים ובין רגלי אנשים אוחזי מטריות, במסלול המוביל בואכה "המשביר לסיביר" – הלוא היא חנותו המפורסמת של שמוליק דלרוזה.
שם, תחת הגגון הבולט לרחוב מן החנות, מצא גרישה מנוח לגופו היגע מן ההחלקה. אט אט נעמד גרישה על רגליו הקרות וספוגות המים. שמוליק דלרוזה אשר ראה את גרישה נחפז על בטנו במורד הרחוב, ריחם עליו ונתן בידו מטריה למען ירוץ הביתה ויחליף בגדים.
גרישה יצא ממחסה חנותו של דלרוזה אל הרחוב, ויפן כה וכה. בעיניים רוננות מאושר עמד תחת מטריה בגשם והביט בעץ אשר ניצב בסמוך. בלי לשים לב שהוא נוטף מים יותר מן המטריה שהוא מחזיק מעליו.
משב רוח חזק ופתאומי, העיף את המטריה מידיו של גרישה בר המזל. מסתבר כי העץ ראה בעוניו של גרישה העומד בודד וגלמוד בגשם באין מטריה עמו, ונע לקראתו ברוח החזקה.
ענף גדול נישא במשב הרוח החזק והוטח בפניו של גרישה, כשהוא מותיר אצלו את כל המים שאגר על עליו וזמורותיו.
חתולי רחוב אשר הצטנפו תחת גרם מדרגות סמוך שהיה להם למחסה בגשם, הביטו בתימהון על גרישה ומילאו שחוק פיהם.
אם עד כה נשא גרישה את סבלו בדומיה, כעת בערה בו חמתו להשחית.
גרישה סב לכיוון החתולים וצעק לעברם: "אתם יושבים לכם שם שמנים ויבשים, כל אחד מכם עם שפם טורקי מטופח וצוחקים עלי? היה לא תהיה!". גרישה זינק אל החתול שתום העין שעמד בפינה וילל כאילו שיכל את בנו בכורו. חתול בעל פרווה מכוערת ומדובללת, מנומרת כתמים גדולים של שחור, כתום ולבן מזוהם.
החתול לא חיכה עד אשר גרישה יגיע אליו. חיש מהר נשא רגליו ונמלט במעלה הרחוב, תוך כדי שהוא מחליק בגשם ללא הפוגה. ומפעם לפעם, בשל ההחלקות, עושה שפגאט בעל כורחו. גרישה דלק אחריו בצעקות: "חשבת שתהיה יבש ותצחק עלי אה? עכשיו תראה את זנב המברשת שלך מגיר מים כמו מרזב ארור ואתה נמלט ממני כמו עכבר".
החתול בלע את העלבון בשקט, אך העלבון נתקע בגרונו והוא החל נחנק.
עוברים ושבים נקהלו סביב החתול וביצעו בו החייאה. לבסוף קם ברנש רב תושייה ויודע דבר וסילק את כולם הצידה. הוא העמיד את החתול על רגליו וטפח על גבו. החתול השתעל וירק את עלבונו היישר בפרצופו של גרישה הנסער.
גרישה אחוז הזעם חטף את החתול המקרטע חלושות באוויר ונמלט עמו מן המקום על מנת לבצע בו את זממו במקום אשר אין שם איש.
במקלט אפלולי ישב גרישה עם החתול לאור הנר, דחף לו קלמנטינה בפה כדי שלא יצעק, והחל מסדר את פרוותו המדובללת בראסטות. אחר קלע את שפמו לצמות חינניות ועשה לו טיפול חוקן יסודי.
לאחר זמן מה ראו חתולי השכונה את החתול דנן עולה מן המקלט, מותש ולמוד סבל. בפיו תחובה קלמנטינה גדולה וכתומה, שפמו קלוע צמות מטופחות ופרוותו עשויה ראסטות ראסטות. החתול דידה אנה ואנה כאשר רגליו האחוריות מהלכות בפישוק רחב, זכר למעשה החוקן הנכבד אשר בוצע בו.
בזמן כתיבת שורות אלו נשמעות בדלת דפיקות אימתניות. כל הבית רועד.
אלו אנשי אגודת צער בעלי חיים אשר באו לעשות בי שפטים. על פי הגידופים והצעקות אשר אני שומע מבעד לדלת המחשבת להישבר, אני למד כי זמן מה אני מבוקש על ידם בגין התעללות בבעלי חיים מדובללי פרווה כגון אותו חתול, גרישה ותרנגולותיו, פרת משה רבנו והזומבי התם והישר. על פי טענתם, זירת ההתעללות הרי היא הבלוק המהולל שלי אשר במשך חודשיים, מיום היווסדו, מהווה אור לגויים ונותן השראה של צדק ויושר לעולם כולו המתענה בחשכת הרשע.
לא עזרו כל תחנוני והסברי כי אני אוהב בעלי חיים וטיפלתי בכמה מהם בעבר בצורה יפה. בגסות רוח נטלוני ארבעה כושים גברתנים והבטיחו לי חוקן כאשר לא חוקנתי מעודי. לבינתיים השליכוני אל בור הכלא על מנת להרהר בחטאי המחפירים.
לאחר שנתרגלו עיני לאפלת בור הכלא, הסתכלתי סביב והנה יש לי שכנים. כולם התעללו בבעלי חיים בצורה מרושעת, וכולם, כמוני, ממתינים לגזר דינם הנורא.
והרי הם: אדם שנתן לכלבו בשר בלתי מבושל. כמו כן הוסיף חטא על פשע ולא פיזר עליו מלח ותבלינים.
אדם אשר נתן לנחש שלו לאכול עכבר.
אף רוח רפאים הייתה שם, קשורה בנחושתיים אל הקיר. רוחו של אדם אשר לא כתב בצוואתו שק של בונזו לכלבו, והותיר אותו גלמוד וערירי בעולם רע ואכזר.
צעדים כבדים נשמעו מבעד לדלת. הדלת נפתחה בתנופה וארבעת הכושים מיודעינו נכנסו פנימה, העמידו אותי בגסות והוליכו אותי במסדרון צר. בסוף המסדרון היה חדר גבוה ובו ישבה ועדת השופטים: כלב זקן ונשוא פנים, חתול מרושע ומרוט שפם ותוכי קירח.
התוכי קרא את אישומי בקול חדגוני וצורמני, כאשר מדי פעם נפלטת ממקורו צוויחה כי יביאו לו גרעינים לפצח. הכלב הנהן בשלווה בארשת מכובדת, ואילו החתול רץ מהר לחפש חלקת חול על מנת לחפור בה גומה לעשות את צרכיו בה בטרם יעשה במכנסיים.
אנשי אגודת צער בעלי חיים הכניסו אותי לחדר והראו לי גיליוטינה גדולה בה אני אמור לסיים את חיי. הבטתי בגיליוטינה, משהו בה היה מוזר לי, היא נראתה כמו ארון.
ואז התעוררתי…