אביב

כלניות עולות בין סלעים ברמה,
בעמקים מזהיבים שדות קמה,
חורף הזקין תחת קרני החמה,
אביב פרח על כל פני האדמה.

 

ציפורים נודדות שבות מן הדרום,
כנפיים לבנות מרחפות במרום,
עצים עירומים לובשים עלוותם,
אנשים פושטים מעילי כסותם.

 

מהר ומיער עלתה השירה,
אבן עץ ועלה פצחו בזמרה,
על בואו של אביב וקץ הקרה,
שיר הלל של בריאה ליוצרה…