עלים שכמשו נישאו ברוח,
אך תחתם הנץ פרי קטן,
וזרע רקוב של עץ אשוח,
נבט וצמח תמיר ואיתן.
המתוך העוולה יקום מעט צדק,
הבתהום נשייה יזכר שם עולם,
האם קיר מעורער עתיר חור וסדק,
יהווה יסוד לארמון מושלם.
עין דומעת ואין קץ לצער,
כאב חותך כחודו של תער,
התקום מחורבן כגבר ולא נער,
התפרה רקבון להצמיח יער.
נבל כי ימות לא ישוב לסורו,
אך גם פעוט שגווע מי ישיב מקברו,
נר שכלה לא עוד יתן אורו,
היצא מתוק מעז, היהפוך עורו?