לחמתי קשות בקור הצורב,
שחתך כסכין בגופי הדווי,
נשרפתי באש שחור כעורב,
באודם כוויות הייתי שבוי.
אז גאה הנהר על גדות,
בשפע מימיו הפשיר את הכפור,
קצף אדווה וזעם אשדות,
כיבה את האש מעל פצע אפור.
לא הביא ארוכה, רגיעה מסרב,
נוהם הנהר ומכה בגבולי,
חורך מני אש, מקרח צורב,
זה נהר רגשותי שלי…