שם במזרח ארצי מחכה,
ואני תועה בארץ רחוקה,
ליל עוטה שקט,
אור לבנה ממורקת,
נוגה על בית בירכתי הכפר.
צובט את עמקי הלב געגוע,
זוכר רחובות עתיקים לא רגוע,
כיפות בתי כנסת,
שחר על המרפסת,
באשמורת הבוקר קול של שופר.
מתי אשוב אל עיר נעורי,
כתרים לך אקשור בכל שירי,
בשחק מזהיר הכוכב,
לאופק רב המרחב,
נערמו הימים כגרגרי עפר.
חכי לי המתיני ארצי הקטנה,
אף אם אעדר חמישים שנה,
הן אשוב ליובל,
לא עוד אבל,
כי אם אדם שמזלו עליו שפר…