בשכונה נפל דבר.
קדחתנות אפפה את ר` זבולון גלזומיצקי ואת ר` שמיל אנסבכר. היו מהלכים במרץ מהכא להתם, טלפון סלולארי צמוד לאוזנם והם מדברים בבהילות. לאשר שאל וביקש מה תבשיל רוקחים לנו השניים, התברר הדבר כעבור יממה.
אל מרבד לבן התעוררו תושבי השכונה, ועדיין אי אלו פתותים לבנים נושרים משמיים. פאשקווילים בגדלים שונים כיסו את הרחובות והזהירו לשמור על צביון השכונה, ופקדו על מיודענו משה רבנו את עוונו. תמהים היו תושבי השכונה מה התרחש, הלוא משה הירקן ידוע היה בתור אדם שרב עם כולם, ובתור שכזה קיבל את הכינוי המלבב "משה רבנו". אבל מעולם לא שלח ידו בקודש ולא פרץ פרצות בכרם ישראל. ומה ראה לשנות ממנהגו?
ומעשה שהיה כך היה.
תיש ועז היו למשה רבנו בחצר האחורית של הבניין. קשורים היו אל הגדר, לועסים אניצי קש ומעלים גרה בשלווה. מפעם לפעם פקדה העז את משה רבנו בזרע ברך ה`, גדיים רכים וצחורים כשלג. ואך לפני שבוע המליטה העז, אך אבוי! הגדי היה שחור! החשד הכבד נפל על התיש השחור של מסעוד הזקן מן הבניין השכן, שהיה מחזר מבעד לגדר אחר עזו של משה רבנו. חשד נפל שמא מצא את דרכו אל החצר וחילל תומתה של עז יהודית…
ראשית הופיעו אצל משה רבנו ר` שמיל אנסבכר ור` זבולון גלזומיצקי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה, וידברו אל לבו כי ממזר בא אל חצרו, נבלה נעשתה בישראל וצריך לבער את הנגע. משה רבנו לא היה ממעריציהם הגדולים, ואיך ששמע דברים כאלו חטף ג`ננה רבתי ויזעק זעקה גדולה ומרה: "ייקח אתכם השד בני כלבים! התחת אלוהים אתם כי באתם להצר את צעדי? כולה תיש ארור! קחו קצת פרופורציה! אולי גם תגידו לו שיברך על הקש ויעשר את התבן?"
-"אתה לא מתבייש" השתלהב לעומתו ר` זבולון, וזקנו הארוך התנפנף לקצב תנועות ראשו. "אתה צריך לעשות עליו "פטר חמור". אתה צריך להיפטר מהחמור הזה ומהר".
-"אבל זה לא חמור" הצטדק משה רבנו הנבוך, -"אה נכון"… גירד את פדחתו ר` זבולון, "בכל מקרה אתה חייב לסלק את הממזר, כי ה` אלוהיך שוכן בקרב מחניך ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך והיה מחניך קדוש!!" נאם ר` שמיל בפאתוס וידו מונפת אל על.
ציפורים פרחו מן העץ הסמוך וכל עוף השמיים וחיית השדה הנידו ראש כשחנק אותם הריח שיצא מבית שחיו של ר` שמיל, בעת שנשא ידו כלפי מעלה.
משה רבנו טרק את הדלת בפניהם ורץ להשיג איזה מטהר אוויר, ורק בעריש שעבר במקום שאל לתומו את ר` שמיל מאיפה השיג את הבושם המוצלח שבו הוא משתמש…
כעבור ימים שלושה, עת ישבתי בחדרי וכתבתי סיפורי גרישה בבלוק הארור שלי, נשמעו דפיקות בדלת. פתחתי את הדלת וראיתי שם את משה רבנו עומד עם גרישה יקיר ליבו, ופרת משה רבנו ניצבת מאחוריהם.
במילים נרגשות סיפר לי משה רבנו, כי הרהורי תשובה עלו בלבו והוא הולך לשחוט את הגדי לכבוד סעודת מצווה שיערוך לכבוד ה"סיום" שגרישה עורך. השתתפות חובה! הצהרתי בפניו כי אשתתף בשמחה ושילחתי אותו לדרכו שמח וטוב לב.
ויהי היום, והחצר לבשה חג. בלונים נקשרו אל עץ הלבנה הגדול ונצנצים פוזרו בעשב. סרטים נקשרו אל הגדר והתנופפו ברוח, והכול היה מקושט כמיטב טעמם הזוועתי של משה רבנו ופרתו.
שולחנות כרעו תחת עומס מאכלים משובחים, ומלצרים מזמרים באידיש סבבו בינות הקרואים והגישו לפניהם מגדנות ומיני תרגימא. בין השולחנות עמד משה רבנו זוהר כחתן ביום חופתו. מה נאוותה יפעת פדחתו הקירחת שהבהיקה מעונג אל כל הסובבים, נגהה כאור שבעת הימים..
משה רבנו נשא נאום נרגש, ובו אמר שלפני ששוחטים את הגדי הוא רוצה לקרוא לו אגג – לזכר אגג מלך עמלק. וככה להרוג אותו כמו שצריך להרוג את עמלק… וכך עמד ודרש רזי דרזין בפני הקהל חסר הסבלנות, שחיכה שיפסיק כבר לחפור ותתחיל הזלילה הגדולה.
ר` שמיל אנסבכר היה השוחט. הוא פעה אל אגג שעמד בפינה ותהה על מה כל המהומה, וילך אליו אגג מעדנות… לאחר השחיטה וכיסוי הדם וכל הפרוצדורה, נלקח משם אגג ז"ל על מנת להכשיר אותו ולסדר את נתחיו לצלייה. הנוכחים נטלו ידיים והתיישבו ליד השולחנות.
הכול הלך חלק ויפה עד שהופיע במקום בעריש, ידיו העבתניות אוחזות בסיר ענק ומעלה צחנה. הנוכחים שהיה להם ניסיון עם תבשילי הגורמה של בעריש נשאו רגליהם ונמלטו.
רגליו הצנומות של גרישה דשדשו במהירות על הקרקע הקשה בהימלטו אל מאחורי הבניין מפני חמת המציק. בעוברו את קרן הבניין התנגש פנים מול פנים בר` שמיל, ששב חמוץ בגדים מדם הגדי השחוט ושניהם התגוללו בעפר.
"ממה אתה בורח?" תמה ר` שמיל, -"בעריש שוב פעם בישל משהו והביא לפה סיר ענק מלא בזה. הוא רוצה לחלק לכולם", ענה גרישה בבהילות וקם ללכת.
ר` שמיל התנער מעפר ורץ עם גרישה. איך שהם עוברים את קרן הבניין השנייה, דלי של מי ספונג`ה התרוקן על ראשיהם מבעד לחלונה של גברת צימרמן…
ובינתיים בחצר הקדמית, בעריש יושב לו ליד השולחן וזולל בכל פה ממטעמיו של משה רבנו ומתבשילו הנכבד. לאט לאט חזרו הנמלטים הידועים לשם, פסעו בעקבות רעבונם והתיישבו ליד השולחן כשאטבים לחוטמם.
ואז שאל ר` זבולון גלזומיצקי איפה ר` שמיל. הרצים יצאו דחופים לחפש את ר` שמיל בכל אתר ואתר, עד שמצאו אותו עם גרישה, מתבדר ברוח על חבל הכביסה של גברת צימרמן, שבהתקף טוב לב ניסתה לתקן את מעשיה וליבש אותם.