מבצע חילוץ

הלילה היה ארוך. בבניין העיריה של ציקלג ישב גרישה וטיכס עצה. משה רבנו ופרתו נעלמו ושוטרי העיר ציקלג חשדו כי מדובר בחטיפה. בדיקה קצרה העלתה כי הפריץ, עשיו אבינו ועמלק הנביא נעלמו אף הם - דבר שהגביר את החשד. יורם ושב”כניקיו הסתובבו ימים ארוכים בצווארון מורם, זכוכית מגדלת בידיהם ומקטרת עישון בפיהם. הם תרו את הרחובות, חיפשו רמזים ובלשו ללא הרף. לבסוף נמצאו רמזים לכך שהפריץ ורעיו נסעו לכיוון עזה.

חיש מהר התארגנו כולם למלחמת חורמה להשיב הביתה את החטופים ולבוא חשבון עם הפושעים הנאלחים. הפרוע קיבץ את קרנפיו והשחיז את גרזנו. שמוליק דלרוזה הוציא מהמחסן את כל הביצים משנה שעברה, ור’ מוטקה שלומפער הלך להתאמן במטווח וירה לעצמו ברגל. בעוד הגולם מפראג מעמיס ציוד ואספקה על הג’יפים של יורם ועל הרנו אקספרס של משה רבינו, הלך גרישה לבקש ברכה מאת ר’ זרח התרח, שבאותה שעה קיבל תורה מפיו של אדם השני.

…”אז למה בבית המקדש הראשון היו רק 18 כהנים גדולים ובבית המקדש השני היו יותר מ-300?” שאל ר’ זרח התרח. “בגלל שכהני בית שני לא נהגו ככהני בית ראשון” הסביר אדם השני. “אני הייתי שם וראיתי כשכהן צדוקי קנה בכסף את הכהונה הגדולה. ביום כיפור בבוקר כל העם התאסף בבית המקדש, הכהן הגדול קשר לשון של זהורית מעל הפתח ונכנס פנימה, אבל בגלל שלא היה ראוי, הוא מת בקודש הקודשים. בינתיים כולם מחכים ומחכים שהלשון של זהורית תלבין, ושום דבר לא קורה… אז החבר’ה נכנסו לראות מה הולך, פתאום הם רואים איזה 8 צדוקים בפתח ההיכל, מתאמצים ומושכים בחבל, לאחד מהם נפלה המצנפת וכולם מזיעים, אבל הכהן המת נתקע מעבר לפינה והם לא הצליחו למשוך אותו החוצה. אז הם חיפשו מהר איזה כהן צדיק שיכנס פנימה, יקטיר את הקטורת ויעזור להוציא את המת. בסוף הם מצאו כהן צדיק חנעבץ. הלבישו אותו בבגדים ושלחו אותו פנימה, אבל כשהוא בא להדליק את הקטורת הוא שרף לעצמו את המכנסיים וברח החוצה בצרחות, עד שנכנס דוך בכיור…”

עיניו של אדם השני בהו נכחו בעודו מתרפק על הזכרונות, אך גרישה כחכח בגרונו ודרש את תשומת ליבם. מששמעו על המתרחש, נעמדו אדם השני ור’ זרח התרח, הם בירכו את גרישה שיצליח במבצע וחיזקו את ידיו. מיד לאחר שגרישה יצא לדרכו, הם נעמדו מול ארון הקודש והתיזו לכל הכיוונים איזה 12 דליים לפחות של צלותהון ובעותהון עד שנפתחו שערי שמיים וכל הקור של המזגן ברח החוצה. אבל אדם השני הסביר לר’ זרח התרח שככה זה תמיד. בכל יום כיפור נפתחים שערי שמים, וכל הקור של המזגן בורח להם למטה, וככה מגיע החורף. אם כי בגלל הדרך הארוכה משערי שמים למוסדי ארץ, לוקח קצת זמן עד שהחורף מגיע.

בפאתי עזה התמקמו להם לוחמינו האמיצים וביססו עמדות, בעוד הגולם מפראג פורק את הציוד ומסדר אותו שיהיה מוכן לשימוש מבצעי. אך בעוד יורם ואנשיו הצטיידו היטב והביאו איתם את כל הדרוש – כולל מים לשתיה ורחצה, שכחו געצל ואנשיו להביא מים ונאלצו להסתמך על מי הנחלים. דא עקא, הנחל היחיד שזרם בסמוך היה נחל שזרמו בו מים מצחינים ומטונפים. הגולם מפראג צחצח את המים עם הרבה סבון, אך כשבא געצל לשתות אותם הוא נשנק והקיא בפרצופו של הגולם מפראג. הגולם מפראג אחז בזקנו של געצל שנאחז בו בחיל ורעד, בעריש והדוב של יום העצמאות נעמדו בצד השני והפשילו שרוולים ונוצר חשש רציני למהומה, עד שזינק ביניהם גרישה, נופף בזרועותיו הדקיקות ומחה בקולו הצווחני בעוד משקפיו הענקיים מקפצים על גשר אפו הארוך כגשר שער הזהב. “השתגעתם? באנו להציל את משה רבינו ואת פרת משה רבינו! זה הזמן לריב? כולם לתפוס עמדות! מיד!!!” כך צווח גרישה ומיד נתקף בפרץ שיעולים שטלטל אותו כלולב. הגולם מפראג ליטף את גבו בדאגה בעוד הערשל שנורר מסביר לו שלא כדאי לצווח בקול כל כך גבוה כי זה לא בריא לגרון.

מאחור חקר הפרוע באינטנסיביות כמה מחבלים שנלכדו בחרמו של הגולם מפראג. מהמידע שעלה בידיו נראה כי הפריץ מצא מחסה במפקדתו של עבדול מיודענו המחבל. מיד גובשה תוכנית הסתערות, והכוחות יצאו לדרכם.

בעריש הלם באגרופו הגדול בדלתות המפקדה של עבדול. עמלק הנביא שהציץ מהחלון, מצא מולו את הפרוע מהלך בגן ומקצץ בנטיעות. החוטפים נסו לקומה השניה, אך ר’ אייזיק קונצמאכער, רתום לאלף גוזלי יונים, חלף בתעופה מול חלונם ועשה שם הרבה הוקוס פוקוס.

החוטפים ישבו בחדרי חדרים, שקשקו מפחד ועשו במכנסיים. מאחר שכך, האווירה נעכרה. הפריץ אמר לעשיו אבינו להפעיל את האיוורור, אבל מאחר ועשיו אבינו לבש מכנסיים קצרים, הוא חשש מנפילת מטענים במקרה שיקום. הפריץ דרש במפגיע מעשיו אבינו שיקום, עשיו אבינו התחצף אל הפריץ, שניהם התחילו מכות, עמלק הנביא ועבדול באו להפריד וכולם התכתשו בערבוביה מצחינה עד שנפלו מהחלון על הוורדים המושחתים שקצץ הפרוע.

בעריש סתם את אפו וסירב לגעת בחוטפים, אבל לפרוע ולדוב של יום העצמאות לא היו בעיות שכאלה. לאחר כמה דקות של חקירה ורמה של דציבלים שאסורה בשטח מיושב, התגלה מקום כלאם של החטופים.

בציקלג נערכה סעודת הודיה לרגל שובם בשלום של החטופים. אדם השני נשא כוס ישועות והתיז יין על כל התיקרה. הפרוע זלל עוגה מסורגי החלונות ושברי הדלתות של עבדול, והגולם מפראג הסתכל עליו כמו גולם.

ופדויי ה’ ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם.