קידוש ה'

הכרכרה השחורה עצרה ליד הבית הדל. שני שוטרים וכומר ירדו מתוכה ונגשו אל הבית שאור קלוש הבליח מחלונו המערבי. הכומר נקש בידו על הדלת וצעק “פתחו בשם הכנסיה!”.  הדלת נפתחה ובפתח הציצו פנים מודאגות. “אתה הוא איסר הסנדלר?” שאל הכומר בהביטו בגליון שבידו, -“כן” ענה איסר בחשש והעיף מבט אל פתח המטבח שם עמדה רייזל רעייתו. “אתה נקרא לבוא עמנו” אמר הכומר. “באיזה עניין?” ניסה לברר איסר, -“בלי שאלות. פשוט בוא!”. שני השוטרים ניצבו מצידיו של איסר וגררוהו אל הכרכרה שלא בעדינות בעוד רעייתו מזילה דמעות בשקט.

 הכרכרה נעצרה ליד הקתדרלה של העיר. השוטרים ליוו את איסר מן הכרכרה פנימה בעודו לוחש שוב ושוב את מעט פרקי התהילים שידע בעל פה. לאחר חצי שעה של המתנה מורטת עצבים, הכניס נזיר קודר את איסר לאולם מפואר. שם ניצבו שלושה אנשים הלבושים בבגדי כמורה מסביב לשולחן כתיבה מסוגנן שמאחוריו ישב החשמן.  עיניו הקשות של החשמן ננעצו באיסר שכעת כבר רעד ממש בכל חלקי גופו. הכמרים האחרים החלו מחייכים ברוע לב.  איסר ניצב במרחק קצר משולחנו של החשמן והשפיל מבטו ארצה. אינו מעז לבצע שום תנועה מחשש שמא יחשב לחוצפן. לבסוף אחד הכמרים הפר את הדממה.

 “האתה הוא איסר הסנדלר?” שאל בקול קר, -“כן” ענה איסר חלושות. –“אני הולך כעת לגלות לך סוד. לאחר שתשמע סוד זה, לא תוכל לחזור לחיות את חייך. אם תסכים לעזור לנו בעניין, נעשירך עושר רב, אך תשלח למדינה אחרת ותגור שם בחסות הכנסיה, עשיר, אך בהשגחה שלא תפצה את פיך. אך אם תסרב, תעלה מחר על המוקד בככר העיר” סיים הכומר את דבריו.

 רעידותיו של איסר גברו. הוא לא ידע מה לומר. הוא שתק. “איסר”, ניסה החשמן לדבר אליו בקול רך, “אנחנו צריכים שתעיד עדות מסויימת למעננו”. איסר לא ענה.  “ספר לו הכל” פקד החשמן על הכומר שמימינו.

 “חג הפסח שלכם הולך וקרב. רצינו להעשיר את קופת הכנסיה שבעיר בהונו הרב של מוטקה הגביר. שלחנו נזיר שיחטוף ילד כפרי, יהרוג אותו ויקבור אותו בשעת לילה מאוחרת בחצרו של הגביר על מנת להאשים את הגביר שרצה להשתמש בדמו לאפיית מצות. אבל רק לאחר שהטפש התפכח מיינו, הוא נזכר שיכול להיות שהמשרתת הגויה של הגביר ראתה אותו לקראת סוף המעשה. המשרתת הוטבעה בנהר יום למחרת. אבל החשש שלנו הוא שמא הספיקה לספר למישהו לפני שנתפסה. אנחנו מבקשים ממך להעיד שראית את הגביר קובר את הילד ותופס את המשרתת שצפתה בו בשעת מעשה. כך נוכל להעיד שרצח גם אותה”.

 הכומר לקלק את שפתיו הדקות והצחיחות והביט בחשמן שבהה נכחו בשתיקה. איסר החל לבכות. הכומר דיבר שנית: “זכור איסר. שתף עמנו פעולה, ותוכל לחיות את שארית חייך ברווחה ותענוגות. אם לא, תעלה מחר על המוקד!”.

 איסר עדיין לא ענה. בעיני רוחו עלו פניה שטופות הדמע של רייזל רעייתו בעת שנגרר אל הכרכרה. מה רייזל תעדיף? אם יתנגד לשתף פעולה, איך תפרנס רייזל האלמנה את ילדיהם? איך יגדלו ילדיו באין אב? ואם יסכים, איך תביט עליו אז רעייתו רייזל, בעלת הלב התם והמלא אמונה?

 ההתלבטות הקשה ניכרה על פניו המיוסרים של איסר. הכמרים הביטו בו והחשמן אמר: יהיה לך זמן לחשוב על זה עד מחר. אולי אל מול המוקד תוכל לקבל החלטה ברורה יותר.

  לקראת חצות יום המחרת הובל איסר הכבול בנחושתיים אל ככר העיר. מוקף בארבעה שומרים גברתנים ועיניו כבושות בקרקע עמד איסר במרכז כשהקהל צועק לו קריאות של בוז ושלל חרפות. האש התלקחה בשאגה והחום הכה בפנים. הכומר דק השפתיים הציב את איסר אל מול הלהבות ולחש על אוזנו: מוטקה לא יודע כלום. אבל אתה יודע את הסוד. האם תשתף פעולה או תעלה על המוקד?

איסר בלע את רוקו. הוא נשא עיניו השמימה, הוא השפיל מבטו ארצה.

ואז, הביט נכחו ופסע להתאחד עם אלוהיו…