שריפה! אחים, שריפה!!!

עם החום גלה מרא דאתרא מבית מדרשו אשר בשכונה. יחד עם ר’ זרח התרח הוא יצא לשדות שבפאתי צקלג, לעסוק בתורה באוויר הצח ולהתבשם מן הפריחה. וכך במשך ימים אחדים היו צועדים ברגליהם מן העיר צקלג אל השדות, והימים ימי ראשית הקיץ.

גרישה המכהן פאר כראש העיר צקלג ישב במשרדו שבעיבורי העיר, ולפתע חשקה נפשו להידבר עם מרא דאתרא ולקנות מפיו תורה ודעת במבצע 2+1. נחפז גרישה לקום מן הכסא המסתובב ונתקל בברכיו במכתבתו. כך התהפך גרישה עם הכסא על הריצפה ובעודו מנסה להאחז בטבלת השולחן, נאחז בכוס הקפה שלו והפך אותה על חורבותיו שלו עצמו. אנשי העיריה שהתרגלו לשמוע חבטות וקולות נפילה ממשרד ראש העיר, משכו בכתפיהם באדישות והמשיכו בעסקיהם. רק זונדל החלמאי אסף את שרידיו של גרישה מבין שברי הכסא ולקח אותו אל הרכב.

נסע לו גרישה במכוניתו בחברת ידידנו  והנה הבחין בשרפה גדולה המשתוללת בשדות. גרישה שלקח ברצינות את האחריות הציבורית שלו כראש העיר, חטף שקית שוקו, קפץ מהמכונית אל השדה והחל מתיז לכל עבר. סייע בידו זונדל החלמאי והיה יורק אל תוך האש עד שנחרך זקנו ויצא פריך עם שומשום כמו בורקס. בצד השני עמד בעריש ונפנף בידיו העבתניות על מנת לכבות את האש. דא עקא, כל פעם שהרים בעריש את זרועותיו, האדים היוצאים מבית שחיו הבעירו את האש מחדש. עמד מרא דאתרא וגזר על בעריש שיוריד את ידיו ויצמיד אותן לגופו ולא שמע לו בעריש. חזר מרא דאתרא וגזר את אבנטו של בעריש. בעריש נחפז להוריד את ידיו ולאחוז במכנסיו הגדולים שגלשו אל נעליו, וליהודים הייתה הרווחה.

בינתיים עסק גרישה בהצלת נפשות של ממש והיה מחלץ גורי נמלים מבין הלהבות ומניח אותם בעריסות של עלי כותרת. כך פעל גרישה והציל, עד שפעם אחת בהימלטו מן האש, הסתבכו רגליו זו בזו ובנופלו רמס את כל מחלקת תינוקות שעמל עליה במשך שעות. גרישה התאבל ובמר נפשו זעק זעקה גדולה ומרה. אז גם נגלה מקור התבערה, כי למשמע צעקתו הופיע הפרוע מצידו השני של השדה, שם הבעיר את האש. מסתבר כי הפרוע יצא לעשות לו פיקניק בחיק הטבע וכל אותו היום היה צולה לו ג’אנטים ישנים של טרנטעס ומנשנש להנאתו, כשמדי פעם הוא מתבל את מזונו בדבק מגע או בדבק סיליקון. שקוע בסעודתו, לא טרח הפרוע להשגיח על האש שהתפרעה בעצמה עד שניזוקו אפרוחיו של גרישה. בצער רב וביגון קודר נדחסו כל החבר’ה אל תוך המכונית וחזרו אל ציקלג.

בבית הכנסת הגדול של ציקלג עמד ר’ זרח התרח והספיד בדמעות שליש את גורי הנמלים של גרישה. נשנק מדמעות ונתמך על ידי ר’ קלמן שנויזל ור’ קלונימוס החיגר, תיאר בדברים הרבה את גודל האבידה, ואת מידותיהם התרומיות של המנוחים תיאר אחת לאחת כמונה מעות. הציבור עמד למולו ובשתיקה שיקע את דמעותיו בקרקע, למעט בעריש שהסתובב בקהל בהמולה גדולה כשהוא מחפש שלייקעס שיחזיקו לו את המכנסיים.

עד שמצא בעריש שלייקעס, כבר הגיעו אל הסעודה לעילוי נשמת הנפטרים. בעריש נחפז אל השולחנות והחל זולל מכל הבא ליד. תשב”ר זכים וטהורים שלא טעמו טעם חטא עמדו למולו והשתוממו ובעריש זולל כה וכה. מיד בא זונדל החלמאי והרחיק את התשב”ר פן יבולע להם…

אי בכה הסתיימה הסעודה והורים נפחדים השיבו את ילדיהם ותשב”ריהם הביתה, אלה שהצליחו להנצל ממלתעותיו הזריזות של בעריש. בעריש פסע אל מכוניתו של גרישה כשהוא מגהק בקול גדול. משוחחים ומחליפים חוויות, נכנסו מיודעינו אל המכונית והתיישבו בה וגרישה מתניע את המכונית. אז דפק בעריש גיהוק אדיר והמכונית התפרקה ומיודעינו נחתו בחבטה על הכביש בין שברי המכונית וג’אנטים מסתחררים. נראה כי מלאה סאת יסוריו של גרישה לאותו היום והכל השתתפו בצערו, למעט הפרוע שזכה בתוספת לתפריט יום המחר…