גרישה תלמידו של אהרן

בשעת לילה מאוחרת ישב בבית המדרש ר’ זרח התרח יחד עם בן דודו התייר הישיש מתרשיש ועסקו בתורה. הקולות נישאו מבעד לחלונות שם עמדה פרת משה רבינו והאזינה בהנאה לקול התורה. נהרה שפוכה על פניה המחוצ’קנים, הלכה פרת משה רבינו והכינה תה ללומדים. אז פסעה פרת משה רבינו על מנת להביא את התה אל שולחן הלימוד, אך בדרכה מעדה ונשפך התה על הריצפה.

שקשוק הכוסות על המגש וקול התה בהשפכו העיר את תשומת לבו של ר’ זרח התרח והוא נשא את עיניו מן הגמרא. פרת משה רבינו נמלאה כלימה והסמיקה עד תנוכי אוזניה. ר’ זרח התרח נמלא רחמים בראותו לפניו פרה אדומה והחל מרגיע אותה בדברים רכים. “אל תדאגי מיידלע. זרח’ל מיד יסדר את זה. אין דבר”…

ר’ זרח התרח נחפז להסדיר את התקלה אך רגלו החליקה בתה השפוך וראשו הוטח במסעד הספסל הסמוך. לרגע שכב ר’ זרח על הריצפה מבולבל והמום ומלמל דברים בטלים, אך משנצטללה דעתו קם בחימה שפוכה על פרת משה רבינו אשר לא נזהרה כהלכה והפרה את לימוד התורה.

שעה ארוכה עמד ר’ זרח התרח וצעק בקולו הדק מזוקן עד שנקהלו כל השכנים ובאו לבית המדרש. אחדים מהם טרחו לדווח לגרישה ראש העיר כי פרת משה רבינו במצוקה. גרישה נחפז אל בית המדרש ובמרוצתו נתקל בעמוד חשמל ונדפק לו השאסי. גומל חסדים נודניק רץ אחריו עם כבלי התנעה ושאל אותו אם הוא צריך עזרה, אך גרישה התגבר כארי ורץ להשכין שלום.

בבית המדרש ניצב גרישה בתווך, ידיו פשוטות לצדדים להפריד בין הניצים. בצד אחד עמדה פרת משה רבינו ודמעות נוצצות בעיניה. לצידה עמד משה רבינו ואורות בית המדרש מתנוצצים מקרחתו. בצדו השני עמד ר’ זרח התרח וזקנו הלבן נוצץ ברטיבות התה השפוך שעליו נפל.

גרישה ראש העיר נשא באוזניהם שעה ארוכה דרשה על לדון לכף זכות אפילו אם זה בעצם מזלג, עד שנתפייסו כליל כל הצדדים.

השכנים שבאו בפיג’מות לבית המדרש הבליעו חיוכים בשפמיהם למראה פרת משה רבינו הקדה בכבוד לר’ זרח התרח, מחליקה על התה השפוך ומשתטחת לפניו אפיים ארצה. ר’ זרח מצידו התאמץ לשמור על פנים רציניות בעודו מהרהר כיצד עלתה יפה נקמתו מבלי שנקף אצבע.

למחרת יסדה פרת משה רבינו ארגון הדואג לאספקת תה בבתי המדרש שבעיר צקלג. אספות של צדקה וחסד נערכו ובראשן ישבה האשה החשובה והצדקנית מרת פרת משה רבינו.

מחוץ לבנין עמדה צירל, בתו הצנועה והחסודה של מרא דאתרא הרתחן, נערותיה סביבה והן מניפות שלטים אל מול אויבתה משכבר הימים – פרת משה רבינו. מבעד לחלון רוקנה עובדת הניקיון את דלי מי הספונג’ה על ראשיהן של המפגינות הנלהבות והן נסתלקו בבושת פנים, רטובות מכף רגל ועד ראש חפוי.

שמוליק דלרוזה נדבר עם משה רבינו על מנת לתרום אספקה לארגון הצדקה של פרת משה רבינו. הפריץ שלא ראה בעין יפה את פעילות הצדקה הענפה שהתחוללה בצקלג, הטיל מס כבד על שני הסוחרים. במסתרים ישבו שמוליק דלרוזה ומשה רבינו ובכו תמרורים על המס הכבד שהשית עליהם הפריץ.

אז בא בעריש שהיה גברתן מנעוריו, ובקלילות הרים את המס הכבד והשליך אותו לערימת הגרוטאות שבקצה השכונה. לאחר מכן בא הפרוע והטיל מס חמור על פרצופו של הפריץ שיצא משם בשן ועין ורטיה של שודדי ים.

בראות פרת משה רבינו את הפריץ עטור הרטיה, נבעתה נפשה ביותר. בזעקת “געוואלד” גדולה פנתה לרוץ לאחור, נתקלה בעמוד חשמל ודפקה לו (לעמוד החשמל) את השאסי. לפריץ לא היה מצב רוח לשטויות והוא אפילו לא שם לב אליה. כך לבסוף הצליחה פרת משה רבינו לאסוף את משמניה ולהסתלק מן המקום.

בשכונה החלו מרננים על צירל הצנועה והצדקנית שנראתה מסתודדת עם הפריץ וכדי בזיון וקצף. החרפה גדלה עד לב השמים ופניו של מרא דאתרא הושחרו כשולי קדרה. מרא דאתרא נפל למשכב ורתח במיטתו עד שסדיניו בערו באש תמיד.

צירל נכנסה אצל אביה החולה בדחילו ורחימו וניסתה להסביר לו שבסך הכל ניסתה לכרות ברית עם הפריץ אל מול כוחות הרשעה של פרת משה רבינו. אך מרא דאתרא לא הקשיב לה. בסערה התיישב על מטתו והטיף לה מוסר שעה ארוכה ובקול גדול עד שנעו אמות הסיפים.

כך נאם לה מרא דאתרא הרתחן על ששיתפה פעולה עם האויב, ועל דין מוסר ועל מעלת השלום.

אז נגלה גרישה כגדול תלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום. בטיסה בא עם רכב השרד של ראש העיר מצקלג אל השכונה הישנה, פנה במהירות אל הרחוב בו מתגורר מרא דאתרא, נכנס בעמוד חשמל ודפק את השאסי.

מרא דאתרא נחרד ממיטתו לקולות הריסוק שעלו מלמטה. מששמע שגרישה כרוך בעקבו, קפץ מן החלון האחורי ונמלט בבעתה אל בית המדרש. לקיים את מה שאמרו חכמינו: אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש.

בפתח ביתו של מרא דאתרא עמד גרישה רב המעללים ושידל את צירל הצנועה והצדקנית לפייס בדברים את פרת משה רבינו. צירל העלובה והעצבנית טרקה את הדלת בפניו… או יותר נכון, ברגלו. כי משעה שזיהה גרישה שהדלת הולכת להטרק, נעץ את רגלו בינה לבין המזוזה.

בשאגת כאב זינק גרישה וראשו נחבט בתקרה והוא עודנו אוחז ברגלו שנמחצה מן הדלת. צירל נבהלה ממעשה ידיה ומיהרה להתנצל ולהבטיח כי תתפייס עם פרת משה רבינו.

גרישה מחה את דמעותיו והסיע ברכבו את צירל אל חנותו של משה רבינו, שם ארגנה פרתו משלוח מצרכים לצדקה.

בדמעות של התרגשות נפלו פרת משה רבינו וצירל הצנועה והצדקנית זו על צאוורי זו והתפייסו בלב שלם.

מקצה הרחוב הביט בהם בשנאה הפריץ שתום העין והוא מחרף ומגדף כאחד התגרים. שכן נוכח כי לא ברא הקדוש ברוך הוא לישראל כלי מחזיק ברכה, אלא השלום…